מישהו לרוץ איתו

עלון מקוון למורי ספרות בממ"ד

במקום הקדמה...

אנו שמחים ומתרגשים להציג בפניכם עלון מקוון ראשון וייחודי למורי ספרות בחמ"ד.

בעלון זה מטרתנו לשתף מהנעשה בתחום הספרות, להציג אפשרויות שונות להוראה, ולחשוף את מה שמונח לעיתים בקרן זווית ונדמה שחוק ומוכר, אך ניתן לעשות לו הזרה ולהביאו שוב ממקום אחר ובראייה שונה.


בעלון זה בחרנו להתמקד ב"ימי תשועה"- הימים של יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. ימים שבהם, כך נראה, הספרות הופכת להיות דומיננטית ומשמעותית בבית הספר יותר מכל זמן אחר על פני תקופת השנה. בטקסים השונים מובאים טקסטים מז'אנרים שונים, בשבועות אלו אנו נדרשים לפרש, לדייק, ובעיקר- לעורר לחשיבה, הבנה ומודעות.

העלון מחולק לימי שואה וימי עצמאות, ובתוכם לחלוקה פנימית בין חטיבה עליונה וחטיבת ביניים.


נשמח מאוד מאוד לקבל מכם חומרים לעלון הבא, שנושאו יהיה בעז"ה "לקראת החופש הגדול".

אם עשיתם משהו מיוחד בבית הספר, תערוכה, אוסף, לימדתם שיעור מוצלח, גרמתם לתלמיד לכתוב שיר... או משהו דומה- נשמח מאוד לדעת על כך!


חומרים נא לשלוח אלי- yaelsada@gmail.com נא לציין את בית הספר.


בהערכה לפועלו של כל מורה באשר הוא

יעל סדן

דבר המפמ"ר (ית), ד"ר טלי יניב

אני שמחה לברך על פרסומו של הגיליון הראשון של עלון המורים לספרות " מישהו לרוץ איתו". השנה התחדשנו רבות בתחום התיקשוב: נבנו חלופות בהערכה מתוקשבות, נפתח אתר שיתוף למורים, ועתה הצטרף גם העלון המקוון. אני מקווה ובטוחה שתמצאו בו עניין רב ושהוא יהיה כלי נוסף בדרכנו המשותפת להוראה חוויתית, רלוונטית ומשמעותית של הספרות.


ולענייני היום-

ידועה אמירתו המפורסמת של הפילוסוף תיאודור אדורנו משנת 1949, "לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות". אמירה זו משקפת את העמדה שהשואה איננה ניתנת לייצוג באופן אסתטי-אמנותי ושיש לעסוק בה רק בכלים הסטוריים כגון: עדויות, מפות וכו'. נראה לי שהתפתחויות הספרותיות בעקבות השואה הם תשובת נגד ניצחת לטענתו של אדורנו. השירה והספרות העניפה שנכתבה אחרי השואה משקפת את הצורך לזכור ולהיזכר גם באמצעות המבע הספרותי. כמורים לספרות אנו יודעים שסיפור אחד או שיר אחד מתמצתים את המשמעויות העמוקות של השואה, לא פחות אם לא יותר, ממספרים ונתונים. יש לציין כי בערוב ימיו חזר בו אדורנו מן הנחרצות של אמירתו וטען שהסבל זכאי לייצוג כשם שהמעונה זכאי לצרוח. ועל-כן "ייתכן שהייתה זו טעות לקבוע שאחרי אושוויץ לא ניתן עוד לכתוב שירה".‏


ימים אלה שבין שואה לתקומה מציבים לפנינו, המורים לספרות , אתגר גדול. הצורך לחוות בתוך הכיתה את גודל הימים והשעות, בא לידי ביטוי תוך שימוש בכלים האסטתייים הספרותיים היחודיים שניתנו לנו. אני מאחלת לכולנו שנמצא את השפה הנכונה והאיזונים הנכונים בבואנו לעסוק בספרות השואה והתקומה


ולסיום- ברכת הצלחה לתלמידים ולמוריהם לקראת הבגרות המתקרבת

חטיבה עליונה

ימי תשועה- הספרות כמאפשרת שיח משמעותי/ יעל סדן

נכנסתי לכיתה אתמול, חילקתי את השיר "נדר" של אברהם שלונסקי:




בתחילה, כמידי שיעור איני מדברת. אני מאפשרת שיח ספונטני ותגובות מאת התלמידים. לאחר מכן, אני מכוונת בשאלות בלבד: "על מה מדבר השיר? "מה הדובר מבקש?" באילו מילים הוא משתמש? מדוע במילים חזקות כל כך?

לאחר שהשיר הובן ברמה הבסיסית והתלמידים הביעו את דעתם, שאלתי את תלמידי: "לשם מה לזכור"? מדוע הדובר בשיר מבקש לזכור ולא לשכוח, ועוד בלחץ מסוים פן ישכח. ומה בכך?

התפתח דיון מעניין בו אנו מדברים על חשיבות הזיכרון, ומהם המדדים לימי הזיכרון, מדוע מתקיים יום זיכרון ליום השואה, אך למסעי הצלב לא?


עברנו על מספר תמונות, התלמידים התבקשו לזהות את האירוע והאם יש לו יום זיכרון על רצף לוח השנה היהודי.

(מעמד הר סיני/ תבליט הגולים עם המנורה / שבירת לוחות הברית/ דגל הדיו/ חתימת הסכם אוסלו ועוד)


התלמידים השיבו כי אירוע הקשור לקיומו של העם היהודי, להיווסדו או לכליונו- יזכר ויונצח.


מדוע אם כן חושש הדובר בשיר שזיכרון השואה יישכח?

על דעת רָחַמי שהורוּני לִמְחול ...


הדובר מתאר חשש אמיתי של שכחה. והנה אנו עומדים בשנת ה67 למדינת ישראל ורואים כיצד הניצולים הולכים ומתמעטים וכיצד הזיכרון עלול להתעמעם, ...

כאן הזכרתי לתלמידים את "הסכם השילומים" ואת הויכוח העז שהתחולל בארץ. שאלתי מה לדעתם הייתה עמדתם של רוב ניצולי השואה...

כל הכיתה ענתה בקול חזק: "נגד"

תשובה זו באה על רקע הנאמר לפני כן, מה השכחה יכולה לגרום ומדוע הזיכרון וההנצחה חשובים לפרט ולכלל.


בשיעור זה, כבכל שיעור נגענו בתחושות, ברגשות, בהיסטוריה של העם היהודי וניתנה העשרה. בשיעור זה מתחומי אמנות (הציורים) ויהדות (קביעת מדדי הנצחה).

חטיבת הביניים

הוראת הספר "הסיפור של דוגו" / אדווה פלק





בית הספר שלנו, בית ספר האיזורי קבוצת יבנה, מחובר לקהילות מהן באים התלמידים. בשל כך, בחרנו כבר לפני מספר שנים לא קטן, ללמד בכיתות החטיבה את "הסיפור של דוגו", ספרה של זהבה קור. דוד(דוגו) לייטנר הוא ניצול שואה ממוצא הונגרי, תושב מושב ניר גלים, ממנו מגיעים אלינו תלמידים רבים. בנוסף, תלמידי התיכון שלנו זכו פעמים רבות לשמוע את עדותו לפני או במהלך המסע לפולין.

זהבה קור, כתבה ספר שמתאר את עלילותיו של אביה לפני ובמהלך שנות השואה. הספר, על אף הנושא הכבד שילדים רבים מעדיפים להמנע ממנו, מצליח לתאר את המאורעות באופן קל יחסית לעיכול ולעיתים אף להעלות חיוך. הקסם שלו הוא הקסם של דוגו, אדם אופטימי באופן מעורר השתאות.


כעת, במבחן של מספר שנים, אני יכולה לומר כי לספר יש השפעה על קוראיו. ממש לא מזמן, תלמידי יב' הזכירו בגעגוע את חוית הקריאה שהיתה להם בחטיבת הביניים וציינו גם את הספר הזה כמשמעותי.


העבודה על הספר, מצורפת כאן, פונה לרבדים שונים וליכולות מגוונות- חלק עיוני וחלק יצירתי שיש בו בחירה רבה.


התוצרים שאנחנו רואים כל שנה, פשוט מדהימים.


"מי שיש לו אומץ - ימשיך ויקרא את הסיפור הנורא על מה שקרה לי כשהייתי נער. מי שאין לו אומץ - יקרא קצת ויסגור, יילך למטבח ויוציא לו מהמקרר קצת גלידה."
כך מתחיל הסיפור של דוגו.
דוגו הוא דויד לייטנר, ילד יהודי בהוננגריה. יש לו סבא וסבתא בכפר, יש לו תפווחי עץ מתוקים במכולת של אמא ואבא, יש לו מלחמות עם הילדים הגויים בדרך ל"חדר" - חיים שוקקים שנמשכים גם כשפורצת מלחמת העולם השנייה. כי הנאצים עדיין רחוקים. כשדוגו בן ארבע עשרה - מתהפך העולם: הנאצים נכנסים להונגריה ומתחילות הגזירות הקשות. דוגו ומשפחתו נשלחים ללגטו, לאחר מכן למחנה הריכוז בירקנאו...

סיפור אמיתי ומרגש על נער שהתקווה החזיקה אותו לאורך כל המלחמה.



עבודת הגשה- הסיפור של דוגו/זהבה קור


תלמידים יקרים, מקווה שנהניתם מקריאת הספר ועכשיו...לעבודה!


את העבודה יש להגיש עד_______, ניתן ואף רצוי לעבוד בזוגות עד שלישיות.


העבודה תוגש בתיקייה מסודרת, מוקלדת בפונט בגודל 12-14.


חלק עיוני:( 50 נק')


  1. כתבו חיבור קצר באורך של חצי עמוד-עמוד ובו תתארו את חווית קריאת הספר:"הסיפור של דוגו".כיצד חשתם בשעת הקריאה? האם היו חלקים שהפחידו אתכם? האם היו חלקים שעוררו אתכם למחשבה? האם היו חלקים מרגיזים או משעממים? בססו כל אמירה שלכם על דוגמאות מן הספר.(25 נק')

  2. לפניכם ציטוטים שונים של ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי וינאי, ניצול שואה, הנודע בספרו "האדם מחפש משמעות".


א."כי שום אדם אין לו זכות לעשות עוול, גם אם נעשה לו עוול."


ב."שום אדם אל יחרוץ משפט על שלא שאל את עצמו בכנות גמורה, אם לא היה נוהג ממש כך במצב דומה."


ג."כל נסיון להשיב לאסיר המחנה את כוחו הפנימי צריך היה להציב לפניו איזו מטרה לעתיד."


ד."סגולה מיוחדת היא באדם שאין הוא יכול להתקיים אלא אם כן הוא צופה אל העתיד. זה מקור ישעו ברגעים הקשים ביותר של קיומו, אם כי יש שהוא צריך לאלץ את רוחו שייטול עליו משימה זו."


בחרו משפט אחד מבין המשפטים המצוטטים וחפשו קשר בינו לבין עלילת הספר שקראתם. העתיקו את המשפט של פרנקל ואחריו ציינו לאיזה חלק בספר המשפט מתחבר? כתבו והסבירו מהו הקשר שמצאתם ומה אתם לומדים ממנו?


שימו לב- טקסט אחד יכול להיות דומה לשני, סותר את השני, משלים את השני ועוד. כל סוג של קשר יתקבל אך עליכם לנמק היטב את בחירתכם.(25 נק')


חלק יצירתי (50 נק')


בחרו שתי משימות מבין הבאות:


  1. כתבו מכתב אישי לאחת מן הדמויות בספר. במכתב ספרו לדמות על תחושותיכם כלפיה ושאלו אותה שאלות שרציתם לשאול אותה במהלך הקריאה. את המכתב הכניסו למעטפה וציירו עליה בול המתאים לדעתכם לאחד הרעיונות העולים בספר. הוסיפו פסקת הסבר בעבודה לבחירה בבול הזה, מה הרעיון העומד מאחוריו.

  2. ערכו עמוד ראשון של עיתון על פי הספר. כתבו סיפור חדשותי קצר המתאר את האירועים המרכזיים בספר, הוסיפו כותרת המושכת את העין ו'טיזרים' לשאר העיתון.

  3. הכינו דגם מקרטון/חומר קשיח אחר המציג את אחת מהסצנות בספר. צרפו ציטוט רלוונטי ליצירה

  4. תסכית-הפכו את הספר לתכנית דרמה ברדיו. הכינו גרסה מוקלטת של סצנה מהספר – כמחזה לרדיו. כללו במחזה קטעי קריינות ואפקטים של קול. יש להגיש כקובץ שמע.

  5. הכינו/צלמו מפה גדולה של אירופה וציינו על גביה את המקומות המוזכרים בספר. משכו חץ מכל מקום שציינתם וכתבו לידו באיזה הקשר מופיע בספר. את המפה יש להגיש על גודל של חצי גליון בריסטול.


    בהצלחה,

    אדוה

דוגמא לתוצר

Big image

לקראת יום העצמאות

ימי תשועה- לימוד שיר העוסק בקשר לארץ ישראל / מירב ראובנוף

אני בסך הכל / אריה סיון

1 .המורה תשאל את התלמידים מה הם עושים למען ארץ ישראל ומדינת ישראל?

התשובות יכתבו על הלוח:


גר כאן, מדריך בתנועת נוער, מתנדב בעמותה כמו "זכרון מנחם", "עזר מציון" וכד',

לומד בה תורה, מטייל בה, שר לה שירים ועוד.


2. קריאת השיר: אני בסך הכל / אריה סיון


אני בסך הכל כמו פרח החמה.

אבותי עלו כרוח סערה על החולות, שתלו, נכשו, נטעו, עדרו

ואני בשמש, משהו יפה.

אחים שלי רציניים כניצולי שואה,

עשו לבתיהם

ואני אחרי תענוגים קטנים

בשדות פרגים ואפונים.

ובכל זאת גם לי חלק

יש באדמה הזאת, ולא בזכות אבות:

עיני, ששלשת אלפים (אולי יותר) שנים עצבו את צורתן,

מושכות את אבקה של ארץ ישראל.


3. מה עושה הדובר בשיר למען ארץ ישראל בחלקו הראשון של השיר?


אני בסך הכל כמו פרח בחמה

ואני בשמש משהו יפה

ואני אחרי תענוגים קטנים

בשדות פרגים ואפונים


4. איזו הרגשה מתקבלת ממה שהוא עושה?

מה דעתכם על כך?

אנו מקבלים הרגשה של אדם שאוהב ליהנות מחום השמש (בחמה, בשמש), הולך אחרי תענוגותיו (תענוגים קטנים), אוהב דברים יפים (משהו יפה, כמו פרח).

מה שהוא עושה לא נשמע כתרומה אלא יותר כהנאה ממה שהארץ יכולה להציע לו.

הרגשה זו מתחזקת מהחזרה על המילה אני בראשי שלוש שורות (אנאפורה) שמדגישה את הנאתו מהנוף בארץ ישראל, ומהאפשרות שיש לו להתרכז בעצמו, בדור של מימוש הפרט.

וכן יש לשים לב שיש חריזה רק בשורות הללו (קטנים ואפונים), כחלק מההתמקדות ביופי.

התלמידים יביעו את דעתם, וזו יכולה להיות מגוונת, מהצדקה (מותר גם ליהנות), ועד שלילה (מדוע הוא אינו חושב על מה שהוא צריך לעשות למען הארץ).


5 . כאן המורה יכולה להביא את השיר: "יכול להיות שזה נגמר" של יהונתן גפן

ואת תגובתו של אלישיב רייכנר.

יתפתח דיון בדרכי ההגשמה של היום כגון: גרעינים תורניים כמו זה שאלישיב עצמו גר בו בירוחם, צבא קבע, התיישבות, קליטת עליה, טיפוח הצד הרוחני של העם, השאיפה למקדש ולמשיח וכד'.


יכול להיות שזה נגמר

אריק איינשטיין

מילים: יהונתן גפן

לחן: שם טוב לוי

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור

על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור

תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד

שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות

ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא

היו פעם רק יתושים וביצות

אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר

אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.

יכול להיות שזה נגמר.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי

פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים

אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים

שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי

אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים

היה להם בשביל מה לקום בבוקר

כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא...

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.


הלחן לשיר נמצא בקישור הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=KIP9khia_bY&list=RDKIP9khia_bY

6. לסיכום:

לאחר הלימוד והדיון בשאלת התרומה לארץ וה"חלק בארץ הזו". נעשה פעילות שמטרתה הפנמה. נביא לשיעור עיתונים (רצוי צבעוניים), מספריים ודבק, ונבקש מכל תלמיד להכין קולאז' שכותרתו : גם לי חלק יש באדמה הזאת

נסביר לתלמידים שהיצירה אמורה לבטא את תרומתם האישית לארץ ישראל ואת "החיבור" המיוחד שלהם אליה. לאחר היצירה ניתן לקיים סבב בכיתה, שבו כל תלמיד יציג את עבודתו, או לתלות את העבודות על לוח.

יעל אריאלי במאמר שלה, מציעה ליצור אתם דגל חדש או המנון חדש למדינה שמתאים לדור שלהם, גם זו אפשרות.



מקורות לעיון והעשרה:

1.ניתוח השיר "אני בסך הכל" מאת אריה סיון, כולל עבודת כיתה / יעל אריאלי

http://www.daat.ac.il/daat/dapey/dapim/sivan.doc

2.ראיון שערך בנו של המשורר אתו, לכבוד זכייתו בפרס ישראל לשירה בשנת תש"ע. בראיון יש פרטים חשובים בנושא ההבדלים שהוזכרו במערך, בין הדורות השונים: דור המייסדים, האחים, והבנים.

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1045,209,47822,.aspx

שיר בבוקר בבוקר - בין פסח ליום העצמאות / חניתה לרנר

שִׁיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר / אמיר גלבוע

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.,,



"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם''


השורה השירית המוכרת הזו, היא מטאפורה לעצמאות ישראל ,להקמת המדינה.

השדה הסמנטי הוא של הטבע והתחדשותו. המטאפורות הבאות הן של צמיחה ופריחה. הטבע כולו משתתף בהתלהבות ובתחיה של עם ישראל בארצו. מבין המדרכות לא מציץ אזוב, אלא ''דגנים עולים מול פניו''...אפילו "מבין חריצי המדרכת" עולה הדגן. הטבע אקטיבי ומשתתף בתחיית עם ישראל בארצו: ''הטללים רוססים והרים רבוא קרניים, הם יולידו חופת שמש לכלולותיו''. החידוש הלשוני של הפיכת רסיסי הלילה ,הטל, לפועל ,וכן ההיריון המפתיע של הטללים, שמולידים חופת שמש- גורמים לאווירה שירית צבעונית וחיה, מלאה בשמחת חיים ובחדוות התחלה חדשה.

מעניינות במיוחד השורות:

''להוד אלף שנים מפכות במסתרים / אלף שנים צעירות לפניו''...

בביטיו השגור: ''אלפיים שנות גלות'' מאבד ממרירותו, שכן בתחיה שבשיר מחולקות אלפיים השנים הרעות לאלף שנות עבר, שמפכות

במסתרים ומהוות תוקף לאלף השנים הבאות,שהן עוד לפנינו וזה עתידנו בארצנו.

השיר נפתח ומסתיים בשורת מסגרת,שמדגישה את בוא האביב. מחזוריותם של עונות השנה מחזקת את עניין התחיה: שבנו לארצנו לאחר החורף המטאפורי של אלפיים שנות גלות. ''ורואה כי חזר האביב כמו הוריק שוב אילן מן השלכת''. ה''ענף'' מהבית הקודם, צמח לאילן.

חג הפסח נחוג באביב ורק בו. עיבור השנה נובע מהציווי לחוג את הפסח באביב . יש אנלוגיה בין התחדשות הטבע לתחיית העם. יש אנלוגיה בין יציאת מצרים : ''היום הזה נהיית לעם'' לבין הקמת המדינה.

אפשר לשאול: מהו ''אביב'' בעיניכם?

מה האביב מוציא מהכוח אל הפועל?

מהו האביב הפרטי שלך?

מה דומה ומה שונה בין יציאת מצרים להקמת מדינת ישראל?

אפשר למצוא כיצד תיאורי הטבע בשיר השירים, מתכתבים עם שיר בבוקר בבוקר''( :''הניצנים נראו בארץ'', ''עת הזמיר הגיע'' ועוד).

ההשתלמות השנתית למורי ספרות תתקיים ביג'-יד' תמוז 30/6-1/7 ביום שלישי בבר אילן, וביום רביעי בירושלים. שמרו את התאריך!