תרזה יפה

חיים נחצן ביאליק

ניתוח היצירה

תרזה יפה / ח"נ ביאליק

רקע

השיר תרזה יפה שייך למחזור של 5 שירי עם של ביאליק. הוא פורסם בפעם הראשונה במרץ 1908.

השירים ברובם מתארים געגועים וייסורי אהבה. בקבוצה זו נכללים גם השירים: בין נהר הפרת ונהר החידקל", "יש לי גן ובאר יש לי". "מנהג חדש בא למדינה" ו"לא ביום ולא בלילה". שירים אלה זכו גם ללחן ולפופולריות בקרב הציבור.

תוכן השיר

השיר מתאר ומבטא את הרצונות והשאיפות של נערה למצוא בן זוג/אהוב. ביאליק עורך השוואה (אנלוגיה) בין עץ התרזה הבודד העומד נטוי על שפת המים לבין הנערה הגלמודה (=בודדה) המחכה לשווא (=לחינם) כך יתברר בסוף השיר לבחיר ליבה.
התרזה מואנשת (האנשה= מטאפורה אמצעי אומנותי). היא מתאורת כמי שמגעגעת לציפורים שנטשו אותה עם בוא החורף. התרזה הבודדה מחכה ומצפה שהם יחזרו עם האביב. הנערה הבודדה מתוארת גם היא מתוארת כמי שמצפה ומחכה (לשווא) לחתן. נדמה לנו כי יש כאן אנלוגיה ישירה בין התרזה לנערה: שתיהן בודדות, שתיהן מחכות לדבר שיביא להן אושר ויגאל אותן מבדידותן. נוצרת במחשבתנו ציפייה לשובם של הציפורים ולהגעת הבחורים לחייהן של השתיים באביב. אך בבית האחרון אנו מבינים כי בעוד שבטבע הציפורים תחזורנה אל התרזה עם בואו של האביב, אצל הנערה לא יבוא השינוי המיוחל.

מכאן שיש אנלוגיה ניגודית בין השתיים: התרזה כל אביב מחדש זוכה לפריחה ולביקור הציפורים, אבל אצל הנערה אין התחדשות. נהפוכו כל אביב שנוסף רק מרחיק אותה מהחלום, מהתקווה, מהשאיפה ומהכיסופים לבואם של הבחורים ("גדלה, פרחה...והיכן המה הבחורים!").

ביאליק עושה שימוש בטבע. הוא בוחר בעץ התרזה ובעונות השנה כמתארות תקופות חיים.

השיר נכתב מנקודת מבט של דובר חיצוני (אין זה שיר לירי. הדיווח איננו מועבר בגוף ראשון מפי הנערה).

מבנה השיר ולשון השיר

השיר בנוי בצורה סימטרית הדוקה. בתים א' ב' עוסקים בתרזה ובתים ג' וד' עוסקים בנערה. הדובר משתמש בתיאורי לשון דומים לתיאור התרזה והנערה ובכך יוצר סימטריה (אנלוגיה) ואשליה לסוף דומה. שתי השורות הראשונות בכל בית מציגות תיאור עובדתי, חיצוני ושתי האחרונות מתארות עולם פנימי. ישנה חזרה כמעט מלאה על המילים המשמשות לתיאור התרזה והנערה. חזרה זו יוצרת כאמור את הדמיון ומטשטש במידת מה את השוני שהוא לרעתה של הנערה. (בניגוד לתרזה לה אין נחמה עם בוא האביב).

בתיאור החיצוני של השתיים הדובר משמש במונחים השאולים (=לקוחים ) מעולם הטבע , מעולמה של התרזה: "גדלה, פרחה, ריחה זלף, אביב בא אביב חלף". את תיאורי העולם הפנימי בוחר הדובר להמשיג מהעולם האנושי, מעולמה של הנערה : "חושבה מה יהא בסופה".

ההתבוננות המתמדת/ הרציפה במראה כפי שהוא משתקף בנחל ("כל היום במים צופה") או בראי ("ובתוך חדרה מול המראה עומדה כל היום הנערה")משמשת את הדמויות לאבחון מצבן. מעין בחינה של מצבן באותו רגע , דבר המעלה שאלות לגבי גורלן: מה יהיה עם הציפורים (תרזה) עם הבחורים (הנערה). המראה משמשת כמעין דין וחשבון פנימי.

הפריחה והריחות הזולפים הם גירויים הפועלים על החושים והמחזקים את אווירת הכמיהה והכיסופים שבשיר, והם המולדים לקראת סופו ביטוי מפורש : "אנחות ליל שימורים ".

התקבולת (=השוואה) בין שני חלקי השיר מבליטה את השוני בין סיום הבית השני לסיום הבית הרביעי (והשיר כולו). בשניהם מופיעה שאלה. אך בעוד שהבית השני מסתיים בסימן שאלה ("ואנה באו הציפורים?"), סיום הבית הרביעי הוא בסימן קריאה ("והיכן המה הבחורים!" ההבדל הזה הוא משמעותי הוא כאילו מבטא את הבנתה של הנערה כי הבחורים לא יבוא. סימן השאלה הוא בגדר סוף פסוק. תחושת חוסר האונים של הנערה היושבת לבדה מול המראה ומבינה שהימים חולפים והמטרה מתרחקת ממנה. היא כבר בשלה ("גדלה, פרחה, ריחה זלף ...")ומוכנה , אך אין בחור שיבוא ויגאל אותה.

כותרת השיר

סיום השיר הקורא נאלץ לבחון מחדש את הכותרת" תרזה יפה". ביאליק בחר לתאר עץ בעל שם נקבי, ובכך מחזק את ההקבלה בינו לבין הנערה. הבחירה בתרזה וצירוף המילה "יפה" מחדדים את הניגוד בין השניים. התרזה יפה ותישאר יפה. ישנה חזרה בשורה הפותחת של השיר והרחבה של הכותרת :" תרזה יפה ועבותה" (הדגשות שלי) מחזוריות הטבע פועלת לטובתה. היא תתחדש ותתרענן בכל אביב, עם בוא הציפורים. לעומתה לא נמסר תיאורה החיצוני של הנערה. הוא נלמד/נרמז מתוך ההשוואה, אך חסרונו יש בו כדי להדגיש שהנערה תהיה יפה בנעוריה, ועם חלוף השנים תיבול. כלומר, הנערה אביביה חולפים ומקרבים אותה אל הקמילה שאין ממנה חזרה.

השיר מעורר תחושות מעורבות. מצד אחד הוא נפתח בתרזה היפה שנכונו לה ימים יפים יותר. השיר זורם, הקצב, הצליל והחריזה יוצרים תחושת נעימות, ומצד שני סופו של השיר המציג מצב עגום וקודר, המציג תמונה של נערה הסגורה בחדרה עטופה בבדידות גמורה ובלי מוצא ותקווה לשינוי.


הערה לסיום

בשירת ביאליק השימוש בעונות השנה ובתיאורי הטבע הם אמצעי אומנותי בולט לתיאור מצבו וחייו של האדם , כך למשל בשירו המפורסם "צנח לו זלזל". אך לא רק ביאליק עושה זאת. מצורף לפניכם שיר אופטימי התולה בהגעת האביב התחדשות ופריחה לא רק בטבע אלא גם בעולמו של האדם.

באביב את תשובי חזרה

ביצוע: צוות הווי של הנח"ל
מילים ולחן: שארל אזנבור
גירסה עברית: אבי קורן


על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
שוב נמתין לשמש, נחכה ונצפה ש...
באביב היא תשוב בחזרה

ערוכים החצבים על אם הדרך
בשדה גם סתוונית התעוררה
כל הנרקיסים אספו עלים, קיפלו כותרת
אך באביב הם ישובו חזרה

כבר סובב לו נחליאלי בגננו
בשדותינו עפרוני אומר שירה
כל יוני הבר התעופפו מחלוננו
אך באביב הם ישובו חזרה

וגם את שנעלמת בבוא הגשם
שפרחת פתאום כרוח סערה
לא נזיל דמעות ולא נקרא לך שוב מפני ש...
באביב את תשובי חזרה

נחכה לך בחדרנו כל החורף
נחכה לך ובשמך תמיד נקרא
לא נצא אחרייך לחפש כי אין כל צורך
הן באביב את תשובי חזרה

על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
אנו עוד נמתין לך, נחכה ונצפה ש...
באביב את תשובי חזרה

Big image