מערת הנטיפים

עמית גילפז

תיאור הסביבה

מערת הנטיפים, הידועה גם בשם מערת אבשלום או מערת שורק, היא מערת נטיפים הנמצאת בהרי יהודה כשלושה קילומטרים ממזרח לעיר בית שמש. שמה של המערה נקבע לזכרו של החייל אבשלום שוהם שנפצע אנושות במלחמת ההתשה ונפטר מפציעתו לאחר 3 שנים.


המערה נגלתה באקראי על ידי אלכס שנברג ואהרון פניג'ל בשנת 1968 לאחר שנחשפה בעקבות פיצוצים שנערכו בשטחה של מחצבה שסיפקה חצץ לבנייה.

תנאים ביוטים

בשטח השמורה, בסביבת המערה, צומח ים־תיכוני, ובעלי חיים רבים, ובהם צבאים ושועלים, ציפורי חורש ועופות דורסים. השמורה סמוכה לגן הלאומי הרי יהודה.

מערת הנטיפים היא חלק משמורת טבע ובסביבתה אפשר ליהנות מהצומח הים־תיכוני המאפיין את הרי יהודה. בחלק מהאזור שולטים עצי החורש – אלון מצוי, אלה ארץ־ישראלית ואורן ירושלים. אזורים אחרים פתוחים יותר, ובהם שיחי אלת המסטיק, קידה שעירה, סירה קוצנית ואשחר. בעונת האביב פורחים בשמורה עשרות מיני גאופיטים ופרחים למיניהם. מעולם החי נמצאים בשמורה צבאים, שועלים ותנים, מיני מכרסמים, חרדונים, ציפורי חורש ועופות דורסים.

תנאים אביוטים

מערות נטיפים נוצרות בסלעי גיר ודולומיט. בתחילה מתרחש תהליך של המסת הסלע: מי הגשמים המחלחלים דרך הקרקע ממיסים בדרכם את הפחמן הדו־חמצני שריכוזו בקרקע גבוה והופכים לחומצה חלשה. חומצה זו מכונה "חומצה פחמתית", והיא מסוגלת להמיס את סלעי הגיר והדולומיט בתהליך איטי מאוד הנמשך אלפי שנים. המים החומציים מחלחלים לאורך סדקים, מרחיבים אותם ויוצרים חללים גדלים ההופכים למערות. כשטיפת המים מגיעה לחלל המערה מתחיל תהליך ההשקעה של הסלע: הפחמן הדו־חמצני שהיה במים נפלט, ובעקבות זאת שוקע החומר הגירני (סידן פחמתי) שהיה מומס במים ובונה את הנטיפים, את הזקיפים ואת יתר צורות ההשקעה במערה. פיזורם של הנטיפים והזקיפים במערה אינו אקראי – סידורם עוקב אחר סידור הסדקים בתקרת המערה.

למה חשוב לשמור על מערת הנטיפים ?

• שמירת אתר הטבע הייחודי.

• שמירה על המשך התהליכים קארסטיים במערה ובסביבתה.

• פתיחת המערה לביקורי קהל, מצד אחד, ומזעור הנזקים הנובעים מחשיפה זו, מצד אחר.

• חינוך לשמירה על ערכי הטבע הדומם.

• הגנה על החי והצומח האופייניים להרי יהודה.