ריפלקציה

מגישה:הלל

ציפיות מההפקה, האם התממשו?

הציפיות:

1.להרגיש מסופקת מהתהליך.

2.לגרום לקהל לחשוב.

3.להינות מעבודת צוות שוויונית בין חברות הקבוצה.


התוצאות:

בסופו של דבר אני מסופקת מהדרך שעברתי, אני מקווה שהקהל יצא עם הרבה סימני שאלה, אך עבודת הצוות הייתה בעיני לא שוויונית וזה פגע ביכולת שלי להינות בצורה שלמה.

קשיים ואכזבות

אני לרוב לא עובדת בקבוצות. קשה לי לסמוך על אנשים שיעשו את העבודה כפי שאני בעצמי הייתי עושה אותה, וכאן אני מדברת על חיסרון שלי.

אני בטוחה שיש לזה השלכות גם בהסתכלות שלי על הקבוצתיות בהפקה. אני ציפיתי מחברות ההפקה להשקיע ביצירה שלנו את מירב כוחותיהן. וזה לא קרה. היו פערים מאוד גדולים במידת ההשקעה של הבנות. בעוד שבנות מסוימות ביצעו את תפקידן על הצד הטוב ביותר, היו בנות שגילו שאננות רבה וזה מבאס. אנחנו כולנו חלק מקבוצה. כל אחת שלא עובדת כמו שצריך פוגעת לא רק בעצמה , אלא גם בשאר הבנות.

האכזבה הגדולה שלי באמת היא מעצמי על הפעמים הרבות שכעסתי, הגבתי בצורה לא נעימה והתלהמתי. אני בטוחה שהייתה דרך יפה יותר מצידי להסדיר את העניינים.

נקודות אור

בין הקשיים וההתמודדויות היו המון רגעי שמחה וצחוק. נהניתי מהשטויות שעשינו בחזרות, מהמפגש אצל עדן בבית כשצפינו בסרט, גם הימים בשילר היו חווייתיים.

אני חושבת שנקודות אור רבות נבעו מזה שהנושא שבחרנו מאוד רלוונטי אלינו ומאוד משמעותי בימים אלו.

לוקחת איתי לחיים

אני חושבת שהדבר המרכזי ביותר שאני לוקחת איתי מההפקה הוא חיזוק הביטחון העצמי. מאוד לא פשוט לעמוד על במה מול מאות אנשים ולהציג. למדתי עד כמה המילים הכתובות תופסות משמעות כשהן באות לידי ביטוי על הבמה. אני יודעת להעריך היום הרבה יותר את פלטפורמת התאטרון ובטוחה כי השפעתה על החברה משמעותית מאוד.

אני גאה להיות חלק מהיצירה המשותפת שלנו. מההצגה עצמה ומהעבודה עליה אני לוקחת איתי את היכולת להקשיב יותר. הן לאנשים ששונים ממני, והן לחברות שלי שגם אם יש בנינו חילוקי דעות, יש לנתב אותם למקום חיובי ולנהוג בדרך ארץ.