ספרות

עבודת חקר בנושא הבלדה

אהבה עיוורת מאת דניאל פיצ'חדזה (ז'5)

למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.

הגורל לא הטיב עמה
ונשארה היא בלא תמיכה, בלא משפחה.
בעלה הצעיר משדה הקרב מעולם לא שב,
ותינוק בידיה העדינות נשאר.


למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.
בוקר וליל עמלה ללא מנוחה,
על מנת לגדל את בנה בבטחה.
עמדה היא מנגד לכל הקשיים
רק כדי להעניק לבנה חיים מלאי פינוקים.


למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.
גדל בנה ונהפך לנער יפה תואר
אך לבו הסתנוור מחמדה לזוהר.
לקח הוא את המעלות בחייו
כדבר המובן מאליו.


למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.
ביום בהיר, בין שדות ונהרות,
ראה בן האלמנה את היפה שביפות.
הייתה נסיכה בעלת רמה,
בת למשפחת אצולה.
לעיניה הכחולות כמעמקים ולקול הפעמונים
נפלו שבי רבים.


"הו אזמרלדה, מלכתי, אהובתי,
מה עליי לעשות כדי שתואילי להינשא לי?
"הו יקירי, רבים חפצים בידי,
האם אתה מסוגל למלא אחר רצוני?
חושקת אני בטבעת יקרה,
טבעת שכמותי, אחת ויחידה.


למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.
בנה רוצה להתחתן ודורש עזרה,
ובלאת ברירה, מכרה את כל שהיה בהישג ידה,
נותרה ללא בית, ללא אף פרוטה,
אך את הטבעת השיגה, וצלחה את המשימה.


בעודה חושבת על חתונה,
בקוצר רוח מחכה האם לבנה.
ברקים ורעמים הכו בעיירה,
ושב הבן הנושא בפיו בשורה מרה.
"הו אמי, אמי, עולם זה כה אכזר!
הבאתי לאהובתי חפץ כה יקר,
אך בטבעת כבר איננה חפצה,
עכשיו לבחון אותי שוב היא רוצה!
כדי להוכיח לה עד כמה אני מאוהב,
עליי להביא לה דבר יקר מזהב.
אין הדבר קיים סביבך,
אלא רוצה היא את ליבך.


למרגלות עיירת סנדפיל הרחוקה
התגוררה אלמנה צעירה ובודדה.
אהבה האם את בנה יותר מאשר עצמה.
שמעה האלמנה כי הנסיכה את ליבה דרשה
וללא היסוס עקרה את ליבה ולבנה נתנה,
כי אין דבר הגובר על אהבת אמהות,
אשר את ליבן ואת נשמתן להעניק מוכנות.

הערך החברתי העולה מן הבלדה

הערך החברתי העולה מהבלדה שכתבתי הינו- הקרבה עצמית. ערך זה בא לידי ביטוי בדמות האם האוהבת, הדואגת והמסורה שבמהלך הבלדה מקריבה מעצמה למען אושר בנה את כל שביכולתה ומעבר לכך. בנה המפונק, דורש בלי בושה הקרבות מצד אמו למען אושר עצמי. בסוף הבלדה האם מוכנה לתת את ליבה שלה, רק כדי שבנה יהיה מאושר.

אהבת אם בכל מקום

"קשה לי לתת בתוכי מקום לרגש שלא אוהב את הילדים, אפילו לא לרגע. יש בי מקום שמבוהל לגמרי מהמחשבה שיהיה בתוכי רגש כזה. הלך הרוח החברתי השתלט עליי ואני מופתעת עד כמה אידיאל האמהות זורם בעורקיי"
לימור אוסמי
אַהֲבַת אֵם לִבְנָהּ - מילים: גידי עופרי