בתי את בוכה או צוחקת
מילים: יובב כץ לחן: דוד קריבושי
מילות השיר
עטפה הדממה את העמק.
ילדה בגדות יצאה ממקלט,
ואין בתים עוד במשק.
אמא, היה לנו בית ירוק
עם אבא ובובה ושסק.
הבית איננו, ואבא רחוק,
אימי את בוכה או צוחקת.
הביטי למעלה, בתי, אל ההר,
ההר שהיה כמפלצת.
עוד יש תותחים, ילדתי, על ההר,
אך הם מאיימים על דמשק.
הביטי למעלה, בתי, לגולן,
שם יש חיילים, אך להבא -
דגלם בצבעים של כחול ולבן,
בוכה וצוחק שם גם אבא.
יהיה לנו בית ירוק, ילדתי,
עם אבא ובובה ושסק,
ולא עוד אימה, ילדתי, ילדתי,
בתי, את בוכה או צוחקת.
שקיעות באדום וזריחות בזהב
פוגשות בירוק ובמים.
ובלי תותחים של אויב על ההר
יוריק עוד העמק כפליים.
זורם הירדן, מתפתל כשיכור,
פריחה את העמק נושקת.
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
זורם הירדן, בין גדות יעבור,
פריחה את העמק נושקת,
ואיש לא יסב את מימיו לאחור,
בתי, את בוכה או צוחקת.
בתי, את בוכה או צוחקת.
רקע היסטורי לשיר
השיר נכתב בעקבות מלחמת ששת הימים (1967), לאחר כיבוש הגולן.
במשך שנים סבלו תושבי עמק הירדן ואצבע הגליל מטרור סורי מתמשך.
לאחר השחרור, הגולן הסתפח לארץ ישראל ושוב לא עמדו "תותחים של אויב על ההר"- הם מכוונים לדמשק...
תוכן השיר
השיר מתמקד בקיבוץ גדות, שהופגז ללא הרף ובילדה שמתגוררת יחד עם אמה בקיבוץ זה ובאביה שבמלחמה.
לאחר מלחמת ששת הימים שחרור הגולן, פסקו ההפגזות והתושבים חזרו לחיות ברווחה.
"יהיה לנו בית ירוק ילדתי, עם אבא ובובה ושסק ולא עוד אימה..." התקווה לשינוי, לחיים נורמטיביים, עם אבא בבית ובלי אימה. האופטימיות- זאת אווירת השיר.
לאחר שנים קשות חזרו השקט והפסטורליה שמתוארת היטב בשיר- לשכון במעונם.
בשיר ישנם אמצעים ספרותיים רבים:
השיר מחולק לבתים ובכל הבתים ישנה חריזה.
בשיר ישנה אנאפורה: "בתי את בוכה או צוחקת". אנאפורה זו באה להדגיש את השמחה המהולה בעצב המתוארת בשיר: בתחילה מתוארות ההפגזות הרבות על תושבי עמק הירדן ואצבע הגליל ולבסוף מתוארת השמחה של הניצחון במלחמה והשבת הגולן.
בנוסף, בשיר ישנה מטאפורה: "ההר שהיה כמפלצת"- הרי הגולן שמשם נורו תותחים לעבר התושבים. המטאפורה באה להמחיש את חרדת התושבים מפני ההפגזות שזרעו הרס בבתיהם ומפעליהם.
ולבסוף, בשיר ישנה האנשה: "זורם הירדן, מתפתל כשיכור" שמרמזת לשלווה והשקט שחזרו לעמק.
שורה אהובה
בעקבות המלחמה, נכבש "ההר שדמה למפלצת"- שיירה תותחים ללא הרף, והסתפח אל מדינת ישראל.
לאחר הכיבוש הציבה מדינת ישראל כאיום תותחים לעבר סוריה; בעיני כותב השיר זוהי נקמה מתוקה על הסורים-
ההר שחשבו למפלצת, מקור ההרס והחורבן, מאיים כעת על משליכי הפגזים עצמם.
בחרנו בשורה זו כיוון שהיא מסמלת את נקודת המפנה שבשיר- ממצב שבו צבא הסורים "שלט" על המצב והחדיר פחד יומיומי לחיי התושבים, לסיטואציה שבה צה"ל מהווה איום למדינת סוריה והשקט חוזר לשכון בעמק.
דף מיומנה של האם
אני מפחדת מהשלכות המלחמה עליה ועל נפשה שעתידה להיפגע.
אני מפחדת על בעלי שיצא למלחמה ואולי איננו ישוב.
הרי בלעדיו, מי יחזיק את ביתנו? ומי יספר לביתי שאביה אינו יחזור מהמלחמה לעולם?
המחשבות האלו הרסניות מידי ואני מנסה להיות חיובית עד כמה שאפשר. אך איך אפשר להיות שמחה כאשר בעלי ועוד מאות חיילים נלחמים בשביל השלום בעוד שהינם עלולים לאבד את חייהם?
בכל יום אני מתפללת שהמצב ייפסק ויחזרו לשרור שקט ורוגע בארץ ישראל.
הלוואי שבעלי יחזור, שהשלום יחודש והמשק ישוב לפעול בלי האימה שמלווה אותנו כל העת.
אז להתראות, יש לי עוד סיר להעמיד על האש.
בנימה אישית
מאוד נהנתי מעשיית העבודה.
היא חידשה לי את הידע בנושא מלחמת ששת הימים וחיי התושבים ברמת הגולן באותה העת.
תוך כדי עשיית העבודה העשרתי את הידע שלי בביטויים ספרותיים שונים והכרתי שיר חדש שהוא עמוק ובעל תוכן רב.
רחלי:
העבודה גרמה לי להעריך את אחיזת תושבי רמת הגולן בארץ למרות הקושי הגדול להתיישב בה.
אהבתי להיווכח כי השיר נכון גם לימינו- גם היום ישנם מצבים בהם אנו במלחמות ומאבדים חיילים, וכמו בשיר, אנחנו עדיין מנצחים את אויבנו ובסופו של יום השקט חוזר לארצנו.