מצוות הצדקה באיסלאם
מהי?
מצוות הצדקה היא ...
בראשית פעילותו של מוחמד כנביא היו מאמיניו חייבים בקיום מצווה אחת בלבד, בנוסף לתפילה: מתן צדקה – "זכאת" או "צדקה", שנועדה לטהר את האדם מקשריו עם החומרי, הארצי, להוכיח את אמונתו בעולם הבא, ולסייע לו לזכות בדין ביום הדין. המוסלמים מתוארים בסורות המכאיות של הקוראן כמי ש"שוקדים תמיד על תפילתם ומעניקים מתת חסד לאביון" . בסורה מתקופת אל-מדינה הוגדרו בדיוק הזכאים ליהנות מן הצדקה: העניים והאביונים, המופקדים על איסוף מס הצדקה, אלה אשר יש לקשור את לבותם לאיסלאם, שבויים שיש לפדותם, בעלי חוב אשר נושים להם, הנלחמים במלחמת מצווה וההולכים בדרך . מאוחר יותר קבעה ההלכה המוסלמית חמישה דברים, מהם חובה להפריש "זכאת": תבואות, פירות, עדרים, כסף וזהב וסחורות וגם קבעה את שעור המס שחובה להפרישו כגון: מעשר מן הראשונים, חלק ארבעים מן האחרונים וכו' (מתת נוספת מרצון כונתה במונח "צדקה"). אך המדינה המוסלמית, בימי הביניים, לא קיימה את הילכות ה"זכאת" כלשונן, בעיקר משום שלא היה בהן די כדי לפרנס צרכיה של המדינה ועל כן גבתה גם מסים אחרים. מורי ההלכה ראו בהם מסי עושק, כיוון שאינם מעוגנים בחוקי הקוראן. במדינות מוסלמיות כמו סעודיה מנסים עוד בימינו אלה לבסס את חוקי המסים והביטוח הסוציאלי על תקנות ה"זכאת" בקוראן ובהלכה המוסלמית.