צירי לידה ברכבת
מגישה: אלה עמית
בקצרה...
האם התינוק יוולד בשלום?? ואם כן מתי ואיפה????
דודתי הגדולה עדינה כמעט נולדה ברכבת
סבתא רבתה שלי, לאה נויבאואר, נולדה ב-1917 בגרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, ב-1933, לאה ומשפחתה עברו להולנד.
באמסטרדם פגשה את שמעון (זיגי) גיטר בתנועת הנוער הציונית. לאה וזיגי התחתנו בבהילות מיד אחרי שהולנד נכבשה ע"י גרמניה הנאצית, ב- 1940.
לאחר הכיבוש הנאצי, היהודים בהולנד החלו לשאול את השאלה - מה לעשות? האם לברוח או להישאר בהולנד? ב-1940 עוד לא הבינו שיש סכנה ליהודים, והמון יהודים פשוט נשארו בהולנד.
בתחילת 1942 הבינו לאה וזיגי שחייבים לברוח, כי יש סכנה אמיתית ליהודים. הם התחילו לתכנן את מסלול הבריחה שלהם בסודיות גמורה, מחשש שילשינו עליהם.
ב-7 ביולי 1942, כשלאה בחודש השביעי להריונה, הם ברחו מביתם. בהתחלה הם חצו את הגבול בין הולנד לבלגיה ברגל בעזרת מבריח גבולות (שכונה 'שמוקלר'). בבלגיה הם התארחו אצל מדאם קרטון, גברת טובת לב. פעם אחת, מדאם קרטון הסתכלה ללאה בכף היד ואמרה לה שהיא קוראת שם שיוולד לה בן. אבל האם זה נכון?...
מבלגיה הם חצו לצרפת, שהייתה תחת השלטון הנאצי (צרפת הכבושה), גם כן ברגל, הם חיכו ביער עד שיתפנה השטח והם יוכלו לעבור את הגבול, גם הפעם בעזרת מבריח גבולות.
מצרפת הכבושה הם עברו את הגבול אל צרפת החופשית (הלא כבושה) בקרון רכבת. בתקופה הזאת הנאצים בדקו כל קרון של כל רכבת כדי לוודא שאין עליהם יהודים, וכשגמרו לבדוק את הקרונות שמו חותמת שבעצם סוגרת את הדלת, כך שלא יוכלו להיכנס עוד אנשים. עובדי הרכבת ידעו לפרוץ את החותמת ולאפשר לאנשים לעלות על הרכבת, וכך לאה וזיגי עלו על הרכבת לאחר שהקרונות כבר נבדקו. כשהיו על הרכבת פתאום שמעו מבחוץ שחיילים גרמניים באים לבדוק את הקרון ומאד נבהלו, אך החיילים ראו שיש על הקרון חותמת ולא בדקו את הקרון, וכך בעצם זיגי ולאה ניצלו מלהיתפס.
מצרפת המשיכו ברכבת לברצלונה שבספרד. זיגי קנה כרטיסים טובים לרכבת, אך זה היה בדיוק ראש השנה ואמא של זיגי, שגם הייתה אתם, לא הסכימה לנסוע בחג (כי הייתה דתייה). לאה התחננה ובכתה ואמא של זיגי לא הסכימה אז הם הלכו להחזיר את הכרטיסים. בהמשך הלילה, אמא של זיגי הבינה שהם בסכנה גדולה, והסכימה לנסוע אז הם הלכו לקנות עוד פעם כרטיסים אבל הפעם הכרטיסים היו בעמידה. צריך לזכור שזו נסיעה של שעות ארוכות ועוד לאה הייתה בחודש תשיעי של הריון והיא הייתה צריכה לעמוד!!!
בהמשך הם היו אמורים להגיע לעיר בילבאו שעל חוף האוקיינוס האטלנטי ומשם לקחת אנייה לארגנטינה שבדרום אמריקה, וכך להשלים את הבריחה מאירופה, התוכנית הזו לא בדיוק התרחשה כך וכאן מתחיל הסיפור. כשלאה וזיגי עלו על הרכבת מברצלונה לבילבאו הם קיבלו חדר עם מיטת קומתיים (הרי הנסיעה הייתה יותר מיום אז הם היו צריכים מיטה לישון). באמצע הלילה לאה התעוררה וירדו המים (זאת אומרת, הלידה התחילה). לאה אמרה לעצמה לא להילחץ, לחשוב ואז לפעול. היא חשבה מעט ואז צעקה "זיגי!!!!!!!!!!" זיגי התעורר ומיד הבין. הם רצו להגיד לנהג שבתחנה הבאה הם צריכים לרדת ושיהיה אמבולנס בתחנה, אבל הרי הם לא מדברים מילה בספרדית. זיגי הסתובב ברכבת והעיר את כולם עד שמצא איש שמדבר צרפתית וספרדית כדי שיוכלו להגיד לנהג לעצור בתחנה. בתחנה של העיר סרגוסה חיכה להם אמבולנס שלקח אותם לבית חולים שהיה בתוך מנזר קתולי (נוצרי), הלידה נמשכה יומיים ובסוף נולדה... בת (אז מסתבר שבכל זאת מדאם קרטון טעתה). האחיות במנזר רצו לקרוא לילדה פילר כי זה השם של הקדושה הנוצרית ששומרת על העיר אבל לאה התעקשה לקרוא לה עדינה. וכך הם רבו: "פילר, עדינה, פילר, עדינה, פילר,עדינה... ועדינה ניצחה!!!
השנה היא 2016. עדינה דודתה של אמי מתגוררת בהרצליה נשואה לדני עמיר, ולהם שלושה בנים ושבעה נכדים ונכדות. אני אוהבת ללכת לבית של עדינה כי יש שם המון עצי פרי, שיחים ופרחים.
את סיפור הבריחה של לאה וזיגי סיפרה לי אמי שהקליטה מפי סבתה לאה שנפטרה לפני שנתיים בגיל 96.