בדרך לקודש
שרה שלום ולידר פרץ
מסע הצלב הראשון; מטרה- ירושלים
הכל התחיל כאשר השבטים התורכים-סלג'וקים (שבטים שבאמונתם מוסלמים) איימו לכבוש את ביזנטיון הנוצרים, בירת קונסטנטינופול.
קיסר ביזנטיון קרא לאפיפיור לבקשת עזרה, לגייס מאמינים נוצרים להגנת הבירה.
האפיפיור נענה לבקשתו של קיסר ביזנטיון, וקרא לאבירים במערב, ובעיקר בצרפת, לצאת למסע צבאי במטרה להציל את ירושלים ואת קונסטנטינופול. כדי לשכנע אותם הוא הזכיר בנאומו את הסכנה הנשקפת לבירת ביזנטיון מצד המוסלמים, והוסיף ותיאר גם את סבל הנוצרים בירושלים, שכבר נמצאים תחת שלטון המוסלמים. האפיפיור קרא לאבירים לשחרר מידי המוסלמים את הקבר הקדוש, קבר ישו בירושלים.
האפיפיור נענה לבקשת הסיוע של קיסר ביזנטיון לא רק ממניעים דתיים; היו לו עוד מטרות. באותה תקופה היה סכסוך בינו לבין קיסר גרמניה, והאפיפיור האמין שמסע כזה יסייע לו לצבור כוח ולגבור על קיסר גרמניה. בנוסף, האפיפיור קיווה שהמסע למזרח יסייע לו להרחיב את השפעתו גם על הנוצרים שבמזרח, שלא ראו בו מנהיג דתי.
מאמינים נוצרים נענים לקריאת האפיפיור
האיכרים לא הצטרפו רק ממניעים דתיים, אלא גם ממניעים כלכליים. הם רצו לכבוש שטחים ולהשתחרר מאדונם.
האנשים שיצאו למסעות הצלב נקראו "צלבנים" על שם ה"צלב"(כמו לדוגמא, מגן דוד הוא הסמל של היהדות.) שהוא הסמל של הנצרות, כאיזכור לצליבת ישו על הצלב, על מנת לכפר על חטאי האנושות.
צלבן
בדרך לירושלים
הדרך לירושלים: 1096-1099
ההכנות ליציאה למסע היו ממושכות ורבות, הצלבנים היו זקוקים לכסף רב כדי לממן את הוצאות בדרך, והאבירים שביניהם היו צריכים לממן גם סוס וכלי נשק. לכן בעלי האדמות שביניהם מכרו חלק מאדמותיהם וחסרי הרכוש עבדו וחסכו כסף כדי להשתתף במסע.
במהלך המסע נתקלו הצלבנים בקשיים רבים: ליוצאים לדרך לא היו מפות שיסייעו להם למצוא את דרכם לעתים נאלצו לשלם למורה דרך מקומי כדי שיוביל אותם. מפעם לפעם תקפו אותם שודדים, וכדי להתגונן מפניהם התקבצו הצלבנים חבורות. אחרים הצטרפו לאבירים חזקים, וכך זכו לביטחון במסעם בדרכים, הסוסים מתו מרעב או מקשיי המסע בדרכים משובשות, והאבירים המשיכו את המסע ברגל, וגם ההפלגה בים הייתה מסוכנת: אוניות אבדו וטבעו וצלבנים רבים שלא היו רגילים לטלטולי המסע בים, חלו ומתו.
ככל שהתרחקו הצלבנים מבתיהם, הכביד עליהם המחסור במזון; הם התקשו להשיג מזון ומים נקיים לשתייה, ואכלו בעיקר לחם יבש ובשר מומלח (לשם שימור). בשני המסעות הראשונים מתו יותר צלבנים ברעב מאשר בקרבות. צלבנים עניים וחסרי כסף גנבו כדי להתקיים והטילו פחד על התושבים במקומות שהגיעו אליהם. אפילו קיסר ביזנטיון, שביקש עזרה מן האפיפיור, זירז את הצלבנים לעזוב את ממלכתו.
ההגעה לירושלים
פריצת חומות העיר. מצור הוטל על ירושלים בקיץ, ומזג האוויר החם של הקיץ במזרח הכביד עליהם כיוון שהם רגילים לאקלים באירופה.
בנוסף, היה להם מחסור במים, והצלבנים נאלצו לשתות מים מבורות או לקנות מים, אך מחיר המים עלה כל הזמן ומקורות המים היו מעטים והביקוש להם היה רב.
הצלבנים נלחמו במוסלמים בעזרת מגדלי המצור שסייעו להם להתקרב לחומה ולהשליך אש ואבנים כבדות אל תוך העיר. המוסלמים מצידם השיבו להם בהשלכת אבנים כבדות והטלת אש יוונית.
כבישת ירושלים ע"י הצלבנים
לאחר מצור של כחמישה שבועות הצליחו הצלבנים לכבוש את ירושלים (1099). הם טבחו במוסלמים וביהודים תושבי העיר ואסרו עליהם לגור בה. רחבת הר הבית נהפכה למקום מקודש לנוצרים בלבד, והמבנים המקודשים למוסלמים- כיפת הסלע ומסגד אל אקצא – היו לכנסיות.
עם כיבוש ירושלים הסתיים מסע הצלב הראשון. אחרי כ-400 שנות שלטון מוסלמי עברה ירושלים לידי הנוצרים. הם הקימו ממלכה צלבנית והפכו את ירושלים לבירתה. הממלכה התקיימה כ-90 שנה (1178-1099).