הסכם שלום עם מצרים

תאריך ההסכם 1977

הרקע


במשך כ- 30 השנים שבין ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (תש"ח – 1948) לחתימה על חוזה השלום עם מצרים (תשל"ט – 1977) היו חמש מלחמות בין ישראל למצרים: מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.

בתום מלחמת יום הכיפורים, ב-11 בנובמבר 1973, נחתם הסכם הפסקת אש בין שתי המדינות ומאז למשך מספר שנים נחתמו מספר הסכמים קודמים להסכם הראשי - חתימת חוזה שלום עם מצרים - והם:

ההסכם הראשון – הסכם הפסקת האש – נחתם בנובמבר 1973; הוא עסק בעניינים הקשורים לסיום המלחמה ולחילופי השבויים, ובו הסכימו שתי המדינות לקיים את הפסקת האש ולפתוח מיד בשיחות ביניהן.

ההסכם השני היה הסכם הפרדת הכוחות, שנחתם כחודשיים לאחר ההסכם הראשון בתיווכו של הנרי קיסינג'ר האמריקאי. בהסכם הפרדת הכוחות חזרו שתי המדינות על מחויבותן לקיים את הפסקת אש ולהימנע "החל מזמן חתימת מסמך זה, מכל פעולות צבאיות או צבאיות למחצה". בהסכם הוחלט על הפרדת כוחות בין שני הצבאות ועל הצבת כוח או"ם באזור הפרדה.


ההסכם השלישי – והחשוב מכולם בשלב זה – היה הסכם הביניים, שנחתם כשנה וחצי לאחר הסכם הפרדת הכוחות. המתווך האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, שהיה שותף פעיל בכל שלושת ההסכמים, הוא אשר הצליח להביא את שתי המדינות לחתימה על הסכם הביניים (תשרי תשל"ו – ספטמבר 1975).

Big image

ביקור נשיא מצריים בישראל


בנובמבר 1977 נאם והצהיר נשיא סאדאת בפרלמנט המצרי על נכונותו לצאת לישראל בכל רגע, ולבוא לירושלים במטרה לקדם את תהליך השלום. "אני מוכן ללכת גם לכנסת עצמה – כדי לקדם את המאמצים להשכין שלום באזורנו, על מנת שלא ייפצע עוד אפילו חייל מצרי אחד", בתגובה מנחם בגין, פנה לעם המצרי בשידור ישיר בטלוויזיה והודיע: "אנו הישראלים מושיטים את ידנו אליכם… "

כשהגיע לארץ נאם בפני כנסת ישראל ואמר:


"…בכדי להגן על חיי בנינו ועל חיי אחינו ואחיותינו כולם, כדי שחברתנו תתפנה ליצירה מתוך ביטחון ושלווה… למען אחריותנו לדורות הבאים ולמען חיוכו של כל תינוק הנולד על אדמתנו – למען כל אלה החלטתי לבוא אליכם למרות כל הסיכונים ולשאת לפניכם את דברי בצורה ישירה… החלטתי לבוא אליכם בשכל פתוח, בלב פתוח וברצון מתוך הכרה, כדי שנבנה את השלום האמיתי המושתת על צדק."

מנחם בגין - ביקור סאדת בכנסת.mpg

קמפ דיויד


בי26 במרץ 1979, נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, בנוכחות כ- 1,500 מוזמנים, נערך טקס החתימה במעמד נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, נשיא מצרים, אנואר סאדאת, וראש ממשלת ישראל, מנחם בגין.

הטקס הקצר נמשך כ- 45 דקות וסיים יותר מ- 30 שנות איבה ומלחמה בין ישראל למצרים, ושנתיים של משא ומתן ארוך וקשה (ועל כך – בהמשך).

ובכך מימשו מנהיגי מצרים וישראל את קריאתם המשותפת: "לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד דמעות".

החתימה על ההסכם לא הייתה פשוטה וכללה שיחות מרובות ומשא ומתן ארוך ומייגע -שכלל 13 ימים קשים ומתוחים. השיחות התנהלו בראשות מנחם בגין ואנואר סאדאת.


סעיפי ההסכם:בהסכם השלום עם מצרים הסכימה ישראל לנסיגה מכל חצי האי סיני ולפינוי כל היישובים הישראלים ושדות התעופה בסיני. בגין גם נאלץ להסכים לסעיף מיוחד בהסכם שעסק בזכויות "הלגיטימיות והצודקות" של העם הפלסטיני ובהבטחת אוטונומיה (מינהל עצמי) לפלסטינים תוך כמה שנים. עם זאת, תמורת נסיגה מלאה מסיני השיג בגין פירוז מלא של כל חצי האי סיני והצבת חיילי או"ם בשטחו. מצרים קיבלה לשליטתה המלאה את כל חצי האי סיני (שנכבש ממנה במלחמת ששת הימים), אך ויתרה על דרישתה להסכמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית ולהפסקת השליטה של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה. שתי המדינות זכו, בעקבות הסכם השלום, לסיוע כלכלי וצבאי נרחב מן האמריקאים.