לא רק גברים-הכוח הנשי של הדור הצעיר

סיפורם האמיתי של הנשים האמיצות והמשפיעות יותר בעולם

יום זכויות הילד- מהו?

יום זכויות הילד הבינלאומי חל כל שנה ב- 20 בנובמבר.

יום זה הינו חלק מאמנת זכויות הילד אשר נקבע על ידי עצרת האו״ם בשנת 1989.

ביום זה, מוסדות החינוך בכל העולם פועלים למען קידום המודעות לזכויות הילד, לבריאותם ולרווחתם, ובנוסף לעידוד האחווה ,ההבנה והקבלה בין ילדים. לעומת זאת, במדינות עולם שלישי כמו אפגניסטן, סוריה ואיראן אינה מתקיימת אמנת זכויות הילד , לילדים רבים אינה ניתנת הזכות להביע את זעקתם בנושא.

אחת מהם הייתה פרוונה, ילדה בת האחת עשרה שנאלצה להיאבק נגד שלטון הטאליבן ובעיקר להיאבק על זכותה הטבעית לקיום.

פרטים בהמשך הכתבה.

לכבוד יום זכויות הילד הבינלאומי קיבצנו עבורכם את סיפורן הסוחף וכובש הלבבות של שלוש הילדות האמיצות והחזקות אשר עברו מסע קשה ואכזרי.

אנה פרנק

הסיפור הראשון שבחרנו לספר עליו הוא סיפורה של אנה פרנק, שהייתה רק כבת שלוש עשרה, כאשר היטלר עלה לשלטון והתחיל במסעו האיום להשמדת העם היהודי.

אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה ב-12 ביוני 1929. ליום הולדתה ה-13, בשנת 1942, קיבלה אנה ספר. היא החליטה להשתמש בו כיומן אישי לתיאור חייה ובהמשך גם לתיאור הזמנים הקשים שעברו עליה ועל משפחתה, לדוגמה על החיים במחבוא מפני הנאצים כתבה אנה פרנק: "אני רואה את שמונה הנפשות במחבוא כפיסת שמים כחולים ומסביבה ענני גשם שחורים. אותו מעגל קטן ומגודר שבו אנו נמצאים עודנו בטוח, אך העננים הולכים וקרבים אלינו, והטבעת המפרידה בינינו ובין הסכנה הולכת ומצטמצמת. והנה אנו כבר מוקפים סכנה ואפלה עד כדי כך, שבמאמצינו למצוא מוצא מן הסכנה אנו מתנגשים איש ברעהו."

בבוקר של 4 באוגוסט 1944, פרצו למחבוא שוטרים ממשטרת הסדר הגרמנית, שפעלו על סמך הלשנה של אדם שנותר אלמוני עד היום. האחיות מרגוט ואנה הגיעו למחנה בלגן בלזן, ובחודש פברואר הפכה בעיית פינוי הגופות לבעיה החמורה ביותר של המחנה, במרץ החלו לשרוף את גופות האסירים: הן הונחו על עצים ספוגים בנפט והובערו. גורלן של אנה ומרגוט פרנק לא היה שונה וגופותיהן נעלמו ומקום קבורתן לא נודע. לאחר שחרור המחנה במאי 1957 הצליחה קבוצת אזרחים הולנדית להציל מהריסה את הבית ברחוב פרינסנחראכט, שבו שכנו משרדי ומחסני חברת אופטקה, ובצמוד המחבוא.

ביומנה של אנה פרנק אנו נחשפים לכל הרגעים הכואבים והקשים ביותר שחוותה אנה במהלך הניסיון להצלת חייה אך לבסוף בצער רב חייה הסתיימו כאשר נחשף מחבואה של משפחתה ,ובגלל הגרמנים, נלקחו חייה וחיי משפחתה.

Big image

מלאלה יוספזאי


הסיפור השני הוא על מלאלה יוספזאי, תלמידת בית ספר מהעיר מינגורה ממחוז סוואט שבפקיסטן. מלאלה ידועה בזכות פעילותה למען זכויות נשים בעמק סוואט, שם אסרו לעתים אנשי ארגון הטאליבן על נשים ללמוד בבתי ספר. ב-2013 הוענק ליוספזאי פרס סחרוב לחופש המחשבה, ובשנת 2014 הוכרזה ככלת פרס נובל לשלום, הצעירה ביותר מאז ומעולם שזכתה בפרס נובל‏.

מלאלה יוספזאי נולדה ב-12 ביולי 1997. היא נקראה "מלאלה", ושם שמשמעותו "מוכת יגון", על שמה של מללה ממייוואנד, משוררת פשטואית ולוחמת‏. בתחילת 2009, בהיותה בת 11, התפרסמה יוספזאי בזכות בלוג שכתבה עבור רשת השידור BBC בו היא מתארת את חייה תחת שלטון הטאליבן, שנסיונם היה להשתלט על העמק ודעותיה אודות חינוך לנערות. בקיץ שלאחר מכן ערך הניו יורק טיימס סרטון תיעודי על חייה עת השתלט הטאליבן על האזור, השתלטות שהגיעה לשיאה בקרב השני של סוואט‏. יוספזאי החלה להיות מוכרת ונתנה ראיונות בטלוויזיה וכתבי עת. היא הייתה מועמדת לפרס השלום הבינלאומי לילדים וזכתה בפרס השלום הלאומי לנוער, שנקרא מאוחר יותר על שמה‏. ב-9 באוקטובר 2012 נורתה יוספזאי על ידי איש טאליבן חמוש כאשר חזרה לביתה באוטובוס מבית הספר‏ בראשה, בצווארה ובכתפה. ב-2013 זכתה באזרחות כבוד של קנדה‏. ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, פתח עצומה באו"ם‏ על שמה של יוספזאי, תחת הסלוגן "אני מלאלה", הקוראת לכך שכל ילדי העולם ילמדו בבתי ספר עד שנת 2015. בראיון אמר כי ימסור את העצומה בנובמבר לנשיא פקיסטן דאז, אסיף עלי זרדרי. ב-2014 זכתה בפרס נובל לשלום בשיתוף עם קאילש סאטיארת'י.


מלאלה היא נערה בעלת כוח רצון ושאפתנות רבה, שרוצה לקדם את מעמד הנשים ועל כך היא נלחמה ואף עדיין נלחמת, מלאלה היא מודל לחיקוי עבור נשים רבות וגם בשבילנו...

Big image

המסע של פרוונה

סיפור ההישרדות הנוסף שבחרנו לציין הוא סיפורה של פרוונה, שהייתה רק בת אחת עשרה כאשר ארגון הטאליבן השתלט על עירה. פרוונה החלה כילדה להורים נאורים, עם בית המכיל משרתים רבים ושלל רב, לא חסר לה דבר. פרוונה, ככל הילדים באפגניסטן, הלכה לבית הספר, העשירה את ידיעותיה וחיה שגרת חיים רגילה למדי, אך כאשר שלטון הטאליבן הגיע לעירה - הכל השתנה. בשל הפיצוצים נאלצה לעבור מבית לבית, ולרדת באיכות חייה. בהמשך הסיפור פרוונה מאבדת את אביה שמת בשל בריאותו שנפגעה במהלך מסעו עם פרוונה לחיפוש שאר משפחתם, ונותרת לגמרי לבדה, המסע נהפך למסעה האישי- ''המסע של פרוונה''. לאחר זמן מה, מוצאת פרוונה בכפר נטוש תינוק המחובק עם אמו המתה, אך התינוק לא בוכה בכי רגיל - כשאר התינוקות, אלא בוכה בכי של ייאוש, יללות זהירות שכמעט לא ניתן להבחינן. שלא כמצופה מפרוונה הצעירה, היא מחליטה לקחת אחריות על חייו של התינוק, מכנה אותו חסן, ומרגע זה ואילך, פרוונה נאבקת על חייהם של שניים. בנוסף, פרוונה מכירה גם את לילה ואת אסיף קטוע הרגל, המצטרפים אליה למסע ומלווים אותה בהמשך הסיפור, בו הם נהפכים, לטענתה, לאחיה.

במהלך מסעה, פרוונה מביעה את מחשבותיה, חששותיה ורגשותיה בעזרת המכתבים שכותבת לחברתה שאוזיה, שנסעה למחוז חפצה, פריז, בעזרת כתיבת מכתבים אלו פרוונה נאחזת בצל של תקווה, שאולי בסופו של דבר תגיע גם היא למחוז חפצה, התאחדות עם משפחתה ותראה את האור בקצה המנהרה.

המסע של פרוונה מלווה בקשיים רבים, רעב כבד, חיפושים אחר משפחתה, מציאת מקום מחסה מפני ההפצצות תוך כדי שמירה על חייהם של שלושה אנשים נוספים.

פרוונה מייצגת את כל הילדים שנתונים תחת אי סדר, הנאלצים להתמודד נגד כל הקשיים שמלווים בכך, תוך כדי הבעת בגרות, אחריות ועצמאות. פרוונה עשתה את מסע זה על מנת לקבל את הזכות שמגיעה לך ולכל ילדי העולם מרגע היוולדותם, הזכות לקיום, הזכות לחיות ולחופש הביטוי, לחיות בחירות ללא לדאוג על כך שיפגעו במידה ויביעו דעתם.

פרוונה היא מודל לחיקוי לאנשים רבים, וסיפור הישרדותה סוחף ומרגש עד דמעות, ואנו שמחות שיכולנו להיחשף אליו.

Big image