הרומן ההיסטורי- חמש דקות פחד

מגישה: יעל דונגי

ההיבט ההיסטורי

העלילה מתרחשת בתחילת שנות ה- 40, בימי השלטון הבריטי בארץ, לפני כ- 70 שנה.

המושגים הנזכרים שבחרתי הם סליק, ארגון ההגנה וחוק הקרקעות.

סליק הוא מחבוא סודי שהחביאו בו כלי נשק ומסמכים סודיים בעיקר בתקופת המנדט הבריטי.

ארגון ההגנה היה הארגון המחתרתי הצבאי הגדול והמרכזי ביותר של היהודים בזמן המנדט הבריטי.

חוק הקרקעות הוא חוק שחוקקו הבריטים נגד היהודים, כך שלא יכלו לקנות אדמות במקומות שונים בארץ.

ההיבט הספרותי

הסיפור מתרחש בשכונת בורוכוב שבגבעתיים בזמן החופש הגדול. הוא מביא את עלילותיהם של מיכה וחבריו שהם כנראה באיזור גיל 12.

מיכה, המספר, מגלה שיש הצגה בחצר אלדמע. מחיר כרטיס הוא שני גרוש, אך רוב הילדים בשכונה נכנסים בדרך אחרת. הם נכנסים בדרך של חמש דקות פחד, דרך מנהרה שנמצאת מתחת לגדר השיחים. בדיוק כשמיכה יוצא מהצד השני, מר אלדמע עובר שם ותופס אותו. הוא אומר לו שבגלל ששמע שהוא ילד טוב, ייתן לו ללכת, בתנאי שיתרום שני גרוש, מחיר כרטיס, לקרן הקיימת לישראל. לאחר זמן מה, מיכה חוזר לחצר אלדמע, למסור למר אלדמע את שני הגרוש שהיה צריך להביא. כשהגיע לשם, גליה שמר אלדמע ועוד כמה אנשים חופרים באדמה. כשהוא מתקרב הם מפסיקים מיד. לאחר שמיכה הולך הוא מתחיל להסתקרן, ומגלה שמר אלדמע חפר סליק בחצר.

רוביק, בן דודו של מיכה הוא חייל ישראלי בצבא הבריטי שהוצב בצפון אפריקה מול הגרמנים. רוביק שולח למיכה ולאחיו אברם מכתבים מדי פעם. לאחר שהגיע מכתב מרוביק, אברם התיישב מיד להשיב לו, ובינתיים מיכה שאל אותו שאלות שונות. אברם "פלט" בטעות משפט על ארגון ההגנה, ומיכה גילה שאברם הולך לעבור השבעה לארגון בבית אלדמע. בערב ההשבעה, מיכה הולך עם חבריו לשחק "שני דגלים". הקבוצה השנייה, ובה משתתף רן, בנו של מר אלדמע, מחביאה את הדגל בחצר הבית. לאחר שקבוצתו של מיכה נצחה בזכותו, הוא אינו יכל להתאפק, והולך לצפות בהשבעות של אברם וחבריו. הוא רואה שיש סדק צר בין הווילונות הכבדים ומציץ פנימה. הוא רואה את אחד מילדי השכונה עובר את ההשבעה, ואז נכנס אחיו. בזווית העין, ראה שתי דמויות הולכות וקרבות לעבר הבית, והבין שיצטרך להזהיר את הנוכחים.

מיכה החליט לזרוק אבן שהייתה בכיסו מהמשחק לעבר החלון, כדי שמר אלדמע יראה את החיילים. לאחר שעשה זאת, מר אלדמע הבין שהחיילים בדרכם אל ביתו, ומיד התחלפו כל הפריטים שהיו על השולחן (ביניהם היה גם רובה) בספרי לימוד, וכל הילדים נכנסו לחדר. כשהחיילים הגיעו, הם חשבו שהילדים באמצע שיעור לילה.

לאחר כמה ימים, מיכה וחברו לכיתה, נעם, הולכים יחדיו. נעם היה ילד שובב, שלא הקשיב במיוחד למבוגרים. הוא הציע למיכה להיכנס איתו לבית הספר, כדי לראות איך הוא נראה כשאין בו את כל הילדים והמורים. נעם משכנע אותו לעלות לקומה העליונה, ובדיוק כשהם התכוונו לרדת, הם ראו ארבעה מטוסים מפציצים את תל אביב. מסתבר שהמטוסים היו איטלקיים (בני ברית של הגרמנים). נשמעה אזעקה, ומיד שניהם רצו את מחוץ לבניין. הפצצה זו התרחשה באמת, בתאריך ה- 9.9.1940, והיא גרמה למותם של כ- 120 איש.

מיכה שומע שמר אלדמע נפצע, ומחליט לבקר אותו. כשהוא מגיע, אלדמע מקבל אותו בברכה. מיכה שואל לשלומו, והם משוחחים מעט. מיכה החליט לספר למר אלדמע שהוא זה שזרק את האבן. מר אלדמע הגיב בהפתעה, ושיבח אותו על האומץ שהיה לו. לאחר מכן, מגיע חייל, שהיה נוכח בחדר בזמן ההשבעות. הוא ואלדמע שוחחו מעט, והחייל היה צריך לשלוח שליח לאדם מסוים עם מכתב סודי ביותר. אלדמע משכנע אותו שאפשר לשלוח את המכתב עם מיכה, והוא מיד יוצא. באמצע הדרך מיכה נתקל בבריון של השכונה. הוא ילד גבוהה ורזה, זריז וחזק, שתמיד הציק לילדים קטנים ממנו. מיכה נאבק ולא מוכן לתת לו את המכתב, ואז מגיעים שני חבריו, שמוליק השמן וסרוליק הרזה. הם עזרו לו להיפטר מהילד, וביחד הביאו את המכתב בשלום. בכך סייעו לארגון ההגנה.

אלה הן חלק מהעלילות המסופרות בספר. המקומות והרקע אמיתיים, האנשים חלקם מופיעים בשמם האמיתיים, וחלקם כנראה בשינוי השם.

הדמות שבחרתי היא מיכה. בחרתי בו מכיוון שהוא עובר את השינוי הכי משמעותי במהלך החופש. בתחילת הסיפור, מיכה לא בטוח בעצמו וחושב את עצמו לפחדן. בסוף הסיפור הוא נחשב בעיני חבריו לגיבור אמיץ, וגם הוא מתחיל להשתכנע שהוא כזה.

בתחילת הספר מיכה נגרר אחרי חבריו באי רצון לפעולות הדורשות אומץ. עם התקדמות העלילה הוא יוזם פעולות המצריכות אומץ, אם במשחק ואם במצב של סכנה אמיתית. לאורך כל העלילה רואים כמה חשוב לו להיחשב אמיץ בעיני חבריו. בסוף הסיפור הוא מתאהב בנערה.

סופרים מספרים- אוריאל אופק

נקודה אישית


כאמור הסיפור התרחש בזמן תחילת מלחמת העולם השנייה, כשהבריטים שלטו בארץ. למדתי מן הסיפור שהמצב הכלכלי בארץ היה יחסית טוב. מכיוון שהסיפור מסופר בקיץ, הילדים לבשו בעיקר מכנסיים קצרים וגופיות, והלכו יחפים. בשכונה כל הבתים היו בעלי קומה אחת. הבניין היחיד שהיה בעל שתי קומות הוא בית הספר.

גבעתיים הייתה קטנה ולא מפותחת. לא היו בה כבישים סלולים אלא שבילי עפר. חלב חילקו ישירות מהרפת אל בתי התושבים, היה נהוג לעברת שמות לועזיים הדוור היה מגיע רכוב על חמור, סחורות היו מובילים בעזרת סוס ועגלה והיו קוראים בלילה בעזרת עששית.

הבילוי העיקרי של מיכה הוא לשבת בצל עצי האשכולית ולקרוא ספר ששאל מהספרייה.

הספר עניין אותי מאוד. הספר בעיקר מספר את סיפורו של מיכה, ואין לדעתי מקומות של מתח, הפתעה או ריגושים.

אבי, ליאור, נולד בשכונת בורוכוב וגר בה עד גיל 12. הוא למד בבית הספר בורוכוב, קנה בצרכניה המוזכרת בסיפור ואף גנב משם בקבוקי זכוכית עבור הפיקדון, שיחק ב"עיגול" (היום כיכר בורוכוב), קיבל הביתה בקבוקי חלב מהחלבן וביקר בחצר אלדמע ובסליק המקורי, לפני שנבנה עליו בניין מודרני.