עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות

העלייה למדינת ישראל בשנות החמישים והשישים

התקופה שלפני העלייה ההמונית

ערב מלחמת העצמאות מנתה האוכלוסייה היהודית בישראל כ 650 אלף איש והאוכלוסייה הערבית יותר ממיליון איש. במהלך המלחמה ברחו וגורשו יותר מ 700,000 ערבים למדינות ערב ולשטחי הגדה המערבית ועזה.

אחרי מלחמת העצמאות, בתוך גבולות הקו הירוק נותרו כ 160,000 תושבים ערבים. ואילו האוכלוסייה היהודית גדלה בצורה משימה עד כי בסוף שנות ה 50 היא מנתה כשני מליון יהודים.

הסיבה לכך היתה העלייה ההמונית מתוקף "חוק השבות".

היקף העלייה וארצות המוצא

לול - העליה לארץ

גורמים מושכים לעלייה

- ביסוס ישראל כמדינת העם היהודי, מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי

- רבים ראו בעלייה כהגשמת הגאולה הדתית של עם ישראל

- "מקלט בטוח" ליהודי העולם

- רוב יהודי אירופה נרצחו בשואה, השורדים חיו תחת שלטון קומוניסטי ולא הורשו להגר. מ"שארית הפליטה" עלו 300,000

- מצד אחד, היהודים היו מזוהים עם המשטר הקולניאלי הזר

- מצד שני, היהודים היו מזוהים עם מדינת ישראל

האמצעים

מדינת ישראל שלחה שליחים לכל קצוות תבל, באמצעות הסוכנות היהודית והמוסד לעליה ב', כדי להעלות יהודים.

השליחים יצרו קשרים ועסקו בניסיון להעלות את היהודים ופעמים צריך היה לשכנע אותם שחייהם בסכנה.
השליחים פעלו גם במדינות עויינות, בדרכים חשאיות.

לעיתים צריך היה לשחד את השליטים.

מאפייני העלייה – עלייה מבוקרת

המדינה לא היתה ערוכה לכך שהעולים הגיעו חסרי כל והממשל דן בשאלה אם לנקוט במדיניות של עלייה פתוחה או מדיניות עלייה מבוקרת .

כל עוד לא נשקפה סכנה מידית לחיי היהודים, ניתן אישור עלייה לצעירים בריאים בעלי מקצוע ויכולת לפרנס את משפחותיהם

מדיניות זו הופעלה כלפי יהודי תוניסיה מרוקו ואירן.

השיטה גרמה לקושי, תסכול וכעס רב, הצעירים עלו לארץ ומשפחותיהם נותרו מאחור.

שיטה זו הופסקה כשנשקפה סכנת מוות ליהודים בארצות המוצא או שמדינות אילו קיבלו עצמאות.

"מרבד הקסמים" / "על כנפי נשרים" 1950

עלייה של כ 50,000 יהודי תימן לאחר רצח השליט שנחשב למגן היהודים.

היהודים הגיעו לעדן לאחר מסע תלאות מפרך ומסוכן

לאחר מכן הועברו לישראל, במבצע חשאי, ביותר מ-300 טיסות שהמריאו מעדן (שהייתה בחסות בריטניה ויצרו רכבת אווירית ישירה לישראל).

"מבצע עזרא ונחמיה" 1950-1951

עלייה של כ 125,000 יהודי עיראק במבצע הצלה

מבצע שהתקיים במשך מספר חודשים בו הטיסו יהודים מבגדד דרך קפריסין לישראל. לאחר מכן בטיסות ישירות לישראל.

העלייה התאפשרה לאחר שממשלת עיראק התירה בחוק את יציאתם של היהודים, ולאחר שהיה חשש כי הממשלה העירקית תבטל את החוק היא הלכה וגברה.

מרוקו, תוניס, לוב

העלייה מלוב ומרוקו: נחשבה לעליית הצלה בגלל שיהודי ארצות אלו סבלו מפרעות בעקבות ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

מסוף שנות החמישים ובשנות השישים היתה בעיקר עלייה מארצות מצוקה במזרח אירופה ובארצות האיסלם.

בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים החל גל עלייה של יהודים מארצות צפון אפריקה שעמדו לקבל עצמאות.

היה חשש של היהודים בארצות אלה שמצבם יורע בעקבות קבלת העצמאות. בתקופה זו עלו לישראל ממרוקו ומתוניס כ-160 אלף עולים.

עלייה חשאית

עלייה חשאית מארצות האסלאם עליית היהודים מסוריה, מלבנון, ממצרים וממרוקו הייתה במסגרת עלייה חשאית. עלייה זו אורגנה תוך סיכון רב גם של היהודים בקהילה המקומית וגם של מבצעיה: הסוכנות היהודית, המוסד, ארגונים יהודיים ובני הקהילה המקומית.

היהודים הוברחו מן המדינות הללו בכל דרך - ביבשה, בים ובאוויר. לעתים התעלמו השלטונות המקומיים מהנעשה, לעתים קיבלו תמורה כספית ולעתים קיבלו מישראל תמורה באופן אחר - סיוע כלכלי או מדיני.

במצרים, הורע מצבם של היהודים עם הצטרפותה למלחמה בישראל. בשנת 1948 הוטלו הגבלות שונות על יהודי מצרים, והחלו לאסור אזרחים. 1 מכל 300 יהודים מתחת לגיל 35 נעצרו באשמת היותם פעילים ציונים או קומוניסטים. יהודים שנחשדו בפעילות ציונית - נאסרו, רכוש רב של יהודים אמידים - הוחרם, וחשבונות הבנק שלהם הוקפאו. בהתפרעויות בערים קהיר ואלכסנדריה שרפו מתפרעים בתי כנסת ובתי עסק של יהודים.

למעשי האלימות נגד יהודים סייעו "האחים המוסלמים"

מדיניות כור ההיתוך

סלאח שבתי