אלונאים

כתבות צמרת

העבר והעתיד - צילום עיתונאי

אני בתור עיתונאית בחרתי בצילום הזה מכיוון שהוא מייצג את התהליך שעברה ירושלים , מעברה ההיסטורי, המלחמות ואורח החיים העתיק ועד היום, בהווה המודרני. , תמונה זו מאת הצלמת עמית שעל כחלק מהתערוכה "תערוכת היגד", פרי עבודתה של אוצרת התערוכה גליה גור-זאב. תערוכה זו עוסקת בייצוג המציאות דרך צילום תיעודי היום ובעבר בעבודתה היא מעמתת אתרים בהווה אל מול ייצוגים ויזואליים שלהם מן העבר. מצילום זה ניתן להבין שהוא צילום עיתונאי מכיוון שעמית משלבת את מאפייני הערך בעבודתה. מאפייני הצילום העיתונאי הם:

  • תזמון – לתמונה יש משמעות נוספת לנוכח האירועים המפורסמים באותו הזמן. -- עמית מעמידה את התמונה בצבעי שחור לבן בה מופיע הכותל בהשתלבות מדויקת עם הנוף העדכני של הכותל בימינו.
  • אובייקטיביות – התמונות מתארות את האירוע באופן מדויק והוגן הן בתוכן והן באווירה.-- מתונה זו מציגה את העובדה שירושלים תמיד הייתה מרכז הדת של ישראל ותמיד קיבלה יחס נעלה מתושבי הארץ.
  • נרטיב– התמונות מופיעות לצד אלמנטים חדשותיים אחרים שבונים אצל הקורא הקשרים על בסיס תרבותי. --מצד אחד זה גם מראה את השוני בין תרבות העבר לתרבות העכשווית ואת הזמנים השונים, ומצד שני ירושלים תמיד הוותה מרכז דתי ותרבותי לתושבי מדינת ישראל.

Big image

קליפ- PRETTY HURTS/BEONCE


זמרת בת ה-30, ביונסה, שהחלה את קריירת הסולו שלה החלה משנת 2002, הפכה למותג ולמודל היופי של בני הנוער החל מעלייתה הראשונה על הבמה. רק לא מזמן ,השבועון האמריקאי ''פיפל'' הציג אותה כאחת הנשים היפות בעולם. בניגוד מוחלט למה שמייצגת ביונסה, הלא זה חיוך לבן,שיער חלק וגוף אלוהי, אלבומה האחרון של ביונסה הקרוי על שמה, פותח בשיר ''Pretty Hurts'', משחק מילים ש ''דיי כואב'' ו''היופי כואב''. ועל מה השיר? כפי שאפשר לנחש – על שקר החן, על הפער שבין חזות חיצונית לפנימית ועל הדרישה של תרבות האופנה להציג מודל יופי ספציפי ("Vogue says thinner is better" כפי שהיא אומרת בשיר). בקליפ, היא מראה את הצד של '' מאחורי הקלעים'', לפני שעולים על הבמה, מעלים חיוך, מכניסים את הבטן וצועדים. המסר הוא בעצם ביקורת בונה על החברה הפגומה ''שלמות היא מחלה של אומה'' ועל הסבל שנשים צריכות לעבור על מנת להיות ''IN'' ולהשתלב בסביבה בכבוד. ''בין אם את יפה יותר או יפה פחות, תמיד תשאפי להיות משהו שאת לא, משהו שהחברה מצפה ממך להיות ואם לא תבצעי כרצונו, את לא נחשבת" כך אומרת ביונסה בראיונה. בנוסף היא טוענת שקהל היעד שמטרתה בשיר זה להגיע אליו הוא בנות נוער שמושפעות לא רק מהחברים ומהסובבים אלא גם מהמשפחה ''אמא אמרה "את ילדה יפה מה שבראשך זה לא משנה'' ''.

Beyoncé - Pretty Hurts

''שש פעמים''- סרט תיעודי



מאפייני הסרט התיעודי:

1. הסרט התיעודי מטפל באנשים ואירועים אמיתיים.

2.המאורעות המתרחשים בסרטים תיעודיים הם בטווח היכולת האנושית.

3. הצגת מציאות פיזית אמיתית בצורה השואפת להיות נאמנה לו.

4. סרטים תיעודיים פונים לקהל הצופים באופן ישיר באמצעות קרינות או מגיש\ קריין.

הסרט, ''שש פעמים'' שמבוסס על אירועים אמיתיים, מציג את העובדה הקשה שמעשים נוראים כמי שמוצגים בסרט מתבצעים גם בשכונות יוקרה על ידי נוער קצפת מפונק, שבא מבית טוב. הסרט מראה את עולמם הציני, הריקני וחסר הרחמים. ב''שם פעמים'' בחר יונתן גורפינקל, במאי הסרט ללהק שחקנים צעירים, בלתי מוכרים ברובם, שמעניקים לסרט מידה נדירה של אותנטיות. לעיתים נדמה כאילו אנו צופים בפיסה של תיעוד. במרכזו של "שש פעמים" נערה, גילי שולמן שאותה משחקת סיון לוי אשר זכתה לתואר ''השחקנית הטובה ביותר'', תלמידת תיכון מהרצליה, המנסה לרכוש את מקומה בחברת התלמידים המקובלים באמצעות גופה ומיניותה.הסרט מחולק לשישה פרקים שבמרכז כל אחד מהם מעשה ניצולהּ המיני של גילי - מתמקד בגיבורה הנשית בלבד, נראה שהתוצאה היתה אפקטיבית יותר. אבל הבחירה להעמיד ברקע גם את אטימותו של עולם המבוגרים מעניקה לסרט אותו מימד דידקטי לא רצוי.רונה מגל, הטסריטאית מעבירה באופן ברור את קשיי היום יום איתם מתמודדים בני הנוער, להיות מקובלים, אך ערך יקר זה אינו בא בחינם, אך אל דאגה בתמורה לגוף שלך תהיהי הכי מקובלת שיש. המסר בסרט כל כך זק וכאוטי שבלתי ניתן לא להפנים אותו או לקחת ממנו מוסר השכל כלשהו. סרט חזק, עוצמי ומטריד כמה שהוא משכנע.

Big image

חבות התקשורת


הכתבות המתוארות דנות בנושא חוות הקופים "מזור", הסחר בקופים והניסיונות של החווה למכור את הקופים שנותרו או להעבירם לשמורה. זאת בעקבות החלטתו של גלעד ארדן לאסור ייצוא של חיות בר מישראל והאיסור לערוך ניסויים בבעלי חיים בכלל ובקופים בפרט. הכלל שהופר בכתבות אלה הנו: "נאמנות לאמת, לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף. בכתבות ניתן להבחין שקיים חוסר התאמה בולט בציון מספר הקופים המצויים בחווה, מה שגורם לקורא לתהות מהו הדיווח הנכון ולהרגיש סוג של זלזול מצד העיתונאים שלא בדקו ולא אימתו את המספר המדויק של הקופים המצויים בחווה. במיוחד שכתבות אלו הופיעו באתרים ועיתונים שונים ובעלי תפוצה גבוהה. יתכן ותהיה השפעה רבה להפרה זו, והיא, שקוראי הכתבות ייטו לחשוב שזוהי אינה הטעות היחידה, שהנתון השגוי שפורסם אינו רלוונטי ואינו מספיק חשוב, בעוד שההפך הוא הנכון, כך תהפוך הכתבה ללא אמינה, לא חשובה ותאבד מכוחה לשכנע את הקורא להזדהות עם מניעת הסחר בבעלי חיים ייתכן חוסר הדיוק הבולט, עשוי להשפיע על ראשי האתרים השונים שעלולים לאבד חלק מקהל הקוראים שלהם בעקבות הדיווח המוטעה. בנוסף הפגיעה עשויה להיות בעלת השפעה רבה גם על חוות הקופים עצמה, שכן, ככל שמספר הקופים שידווח יהיה גבוה יותר, כך דעת הקהל בנוגע לניסויים שבוצעו בחווה תהיה שלילית יותר ועריכת הניסויים, תהא ההצדקה אשר תהא, לא תתקבל בהבנה.

סרט תיעודי נוסף

בניגוד לדוקומנטריסטים ישראלים רבים, שגם כאשר סרטיהם עוסקים בנושאים מעניינים ואף חשובים, פועלים בדרך תיעודית שמתעלמת מהאפשרויות הגלומות בקולנוע התיעודי ומהשאלות המעשיות והתיאורטיות שהוא מעורר - סרטיו של טל מעידים על חשיבה קולנועית תיעודית החותרת למימושה באופן פרטי וייחודי. סרטו החדש של טל הוא דיוקן כפול: הוא דיוקן של מקום - גן השלושה הידוע אף יותר בכינויו "הסחנה" - ודיוקן של קהילה, שנציגיה הם גברים ונשים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ילידי הארץ ומהגריה. הסרט מתחלק לארבעה פרקים על פי עונות השנה. הוא מתחיל בקיץ, ליתר דיוק ביום העצמאות, שבו הגן מלא בנופשים, ומסתיים ביום העצמאות הבא, אחרי שהוא חולף על פני הסתיו, החורף והאביב. חלקו העיקרי מתאר את שגרת המתרחש בגן בכל עונה, ובאותם חלקים טל מתעד שיחות בין כמה מהדמויות המופיעות בו. לתוך המסגרת הזאת של הסרט שוזר טל, שאינו נראה בסרט וקולו אינו נשמע בו - זהו מאפיין של האסטרטגיה הקולנועית שבה הוא נוהג לנקוט כדוקומנטריסט - מונולוגים של כמה מהאורחים בגן. בתיעוד המונולוגים האלה אנחנו שומעים בפסקול את מלותיהם של הדוברים, אך הוא מצלם אותם בשתיקתם, כמושאים של דיוקן. המחבר בין כל המונולוגים הוא תחושה של אובדן, המלווה באווירה של תלישות ובמקרים מסוימים אף חרטה.
Big image

ראיון פוליטי- ראיון פוליטי עם חבר הכנסת שי פירון

הראיון מתבסס על הנושא של כניסתו של שר חדש למערכת החינוך, לכן הנושא מעורר עניין וסקרנות בקרב הקקהל ומטרתו היא לספק תשובות לשאלות חשובות שהוא רוצה לדעת. על המראיינת בקטע זה, דנה וויס, להיצמד לחוקים ולכללים של המוטיב העיתונאי ולהיות ניטרלת ואובייקטיבית. במהלך הראיון, המראיינת מכירה לשר עובדות הסותרות את דבריו ויוצאו כנגדו כומ דברים שהוא הבטיח אך לא קיים, או בעיות שלא נפתרו כדי להקשות אותו במציאת פתרון ובכך לעניין את הצופים והביא אותם לצפייה לתשובה.


במהלך הראיון ניתן לראות שהמרואיין, שי פירון, מתחמק משאלתה של המראיינת בכך שמעיר לה על שאלתה ובכך נמנע מלענות עליה (''תגידי את שאלת את השאלה הזאת גם כשהמתנחלים היו מחוץ לממשלה ועשו התנתקות?'')


בנוסף, על מנת ליצור קשר וחיבור עם קהל הצופים, המרואיין משתמש במונחים שמוכרים ומזוהים עם קהל הצופים כמו ''השיעורים נהיו משעממים'' ''לכל המבחנים צריך ללמוד ולהקיא את כל החומר כמו תוכי''.. זאת הוא עושה על מנת להביע הזדהות ולהראות שהוא מבין את שורש הבעיה ושחשוב לפתור אותה על מנת להשיג תמיכה להצופים. בנוסף, על מנת לשכנע את הצופים בצדקת דבריו הוא מבטיח לטפל בסוגייה , לשנות ולקדם את המערכת.

תוכנית ריאליטי

תכניות המציאות החלו לצבור פופולריות רבה במדינות רבות סביב העולם בשנים האחרונות. אין מדינה באירופה המערבית שלא משודרות בה תוכניות המציאות, וישנם סיפורי הצלחה רבים של ערוצי שידור שהיו שוליים ולא נצפים עד שבחרו להוסיף ללוח התוכניות שלהן פורמט זה או אחר של תוכניות מסוג זה. יסוד הבסיס בסוגייה הוא צילום של פעילות המתרחשת מעצמה, ללא תסריט המגדיר אותה מראש, ומבוצעת על ידי אנשים מן השורה, שלפני חשיפתם בתוכנית המציאות היו אנונימיים.

מאפייני תוכניות ריאליטי הם:

· קיבוץ אנשים, שאינם מכירים זה את זה, במתחם סגור.

· הקלטה שוטפת שלהם וצפייה בהם, באמצעות מצלמות וידאו במתחם.

· בחירת זוכה, באמצעות תהליך ניפוי ע"י המתחרים עצמם או ע"י הצופים.

במסגרת התכנית קבוצה של אנשים מוכנסת לבית אחד, וההתרחשויות בבית מתועדות כל העת. ניתן לראות שמאפייני התוכנית '' האח הגדול'' כוללת שגרת יום יום, הסובבת סביב תחרויות,משחקים ופרסים ולרוב מתעסקת בעימותים בין בני הבית.

במובן מסוים נתפסות תכניות המציאות כמימוש החלום הדמוקרטי של עידן המידע. "האמיתיות" של תכנים אלה קשורה באינטראקטיביות שלהם. הצופים משתתפים ביצירת התכנית והופכים לאקטיביים. למשל, בתוכנית ''האח הגדול'' האינטראקטיביות של הצופים מובעת דרך עצבאות למנצחים ודיונים סוערים ברשת האינארנט.

אחת הביקורות המרכזיות על תוכנית זו היא שהיא מקדמת הלך רוח בקרב הצעירים לפיו ניתן להפוך למפורסמים ועשירים בקלות. מספיק להששתתף בתוכנית ריאלטי. המשתתפים בעצם מוכרים את הפרטיות שלהם לפרק זמן מוגדר בתמורה לתהילה ופרסום.

Big image