עקר בית

מאת ענת גוב

Big image

תפקידים הפקתיים

תומר קמחי - במאי.

טל לוק - מרינה (מפיקה).

רון שטרית - זאביק (דרמהטורג).

עדי יעקבי - גליה (תלבושות).

שיר ניזרי - דנה (תאורה).

ספיר כהן - יעל (תפאורה).

עמית כהן - קרן (סאונד).

הסכם הפקתי

• אני מתחייב/ת להגיע לכל החזרות.

• אני מתחייב/ת ללמוד את הטקסטים בע"פ עד למועד המתואם.

• אני מתחייב/ת להתעסק בדברים אחרים בזמן החזרות.

• אני מתחייב/ת לא לצאת מחזרה ללא אישור.

• אני מתחייב/ת במידה ואני לא יכול להגיע לחזרה מסיבה מוצדקת להודיע על כך למורה יום מראש.

• אני מתחייב/ת להשמע להוראות הבמאי.

• אני מתחייב/ת לגרום לאווירה נעימה בחזרות.

חזרות משדות ים הבמאי מחליף את גליה

הפקות תיאטרון/המסורתי 2016

חלק הבמאי

ניתוח פרשני

המחזה עוסק במשפחה ישראלית ממוצעת, ממעמד בינוני-גבוה. אב המשפחה, טייס שיצא לפנסיה, מגלה כי משפחתו התרגלה לחיים בלעדיו, ושמקומו בקרב משפחתו לא נשמר.

המחזה מותח ביקורת על המשפחה הישראלית, שלא יודעת לתחזק את היחסים בין האנשים המרכיבים אותה, רגשות כמו אהבה, הכלת הזולת, הבנה הדדית וכו'. כל אלה זקוקים לטיפוח והזנה, אחרת הם עלולים לדעוך ולהיעלם.

המסר העיקרי שמעביר המחזה הוא שאין לקחת את היחסים עם הסובבים אותנו והאהובים עלינו כמובנים מאליהם.

נוסף על כך כדי לטפח את היחסים ואין לעשות "קיצורי דרך" (כמו שקרים, רמאויות וכדומה), אלא יש צורך לדבר, להקשיב, להבין ולתמוך.

גיבור המחזה, זאביק, שבחר בקריירה טובענית, שגרמה לו להעדר רוב הזמן מהבית, ומחייהם של בני משפחתו, לא מצליח להבין למה הוא מוצא את עצמו מחוץ למשחק בקרב המשפחה, ומנסה לקצר את דרכו אל מרכז העניינים, באמצעות שקר אכזרי ומרמה. הוא מודיע לבני משפחתו שחלה בסרטן, וכך זוכה לקבל מהם את מרב תשומת הלב.

שאלה פורייה

איך יוצרים תקשורת?

איך שומרים על תקשורת בין בני המשפחה?

איך מתמודדים עם הקלות הבלתי נסבלת, של איבוד תקשורת מילולית עם האנשים הקרובים אלינו ביותר?

האם בכדי להשיג מטרה כלשהי ראוי גם לשקר בדרך?

האם המטרה מקדשת את האמצעים?

איך גורמים לאדם שחיי ליד הים לשמוע את רחש הגלים?

תפיסה בימתית

גוב נולדה בשם ענת מיבר בטבריה, דור שביעי בארץ וצאצאית למשפחות חרדיות מצפת. היא סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין. בתחילת שנות השבעים שירתה בלהקת הנח"ל בתכניתה "הפלנ"חניק" (1972), שם הכירה את בעלה לעתיד, גידי גוב.

כבמאי רציתי לביים קומדיה. כי בעיניי דרך ההומור אפשר לגעת בצופים באופן נעים, לגרום להם להתייחס לביקורת של הקומדיה ברוח טובה, לפעמים אפילו לקבל אותה, וכך לגרום לשינוי.

כשקראתי את המחזה של ענת גוב, "עקר בית", מיד התחברתי איליו, וידעתי שזה המחזה אותו אני רוצה לביים. הכתיבה של גוב, קולחת, מצחיקה, משעשעת, ואפילו מרגשת מידי פעם. המסר המרכזי של המחזה, על חיי משפחה, מאוד חשוב בעיני, מעניין ומעורר שאלות נוקבות ומסקרנות.

וכך יצאנו כולנו, אני וקבוצת השחקנים, להרפתקה של חקר ותהייה, לגבי יחסים בין בני משפחה, רגשות ומטענים רגשיים, אהבה, קנאה, מלחמת כוחות ושליטה - הכל בתוך החוג המצומצם של המשפחה.

בחירות אמנותיות

רציתי להביא לידי ביטוי את עניין חוסר התקשורת בין אנשים. חשבתי שנכון להדגיש את העניין גם על הבמה באמצעות תפאורה, וחלוקת הבמה לאזורים. מאחר שמדובר בחוסר תקשורת בתוך המשפחה הגרעינית, היה לי חשוב ליצור חלל אחד גדול ופתוח על הבמה, כשלכאורה כולם רואים את כולם, וכולם יכולים לתקשר עם כולם, ובכל זאת הם אינם עושים זאת. כל אחד תקוע בתוך עצמו, רואה כמעט רק את עצמו, ומתעלם מכל מה שמתרחש ממש לנגד עיניו. לכן לא העמדתי קירות בין החללים השונים אלא רק "סימנתי" אותם, ברור לפי המיטה היכן נמצא חדר השינה, לפי הספה היכן נמצא הסלון, ולפי שולחן האוכל היכן נמצאת פינת האוכל. למרות האזורים הברורים, הכל נמצא באותו חלל גדול ומשותף, כשבין אזור לאזור מפריד קיר שקוף ובלתי נראה. למרות שקיפותו של הקיר - הדמויות הפועלות לא מצליחות לתקשר ביניהן, וכך רציתי להדגיש את הקירות הדמיוניים שהם הציבו לעצמם בינם לבינם, קירות מנטליים, נפשיים, ולא ממשיים.

אחת הבחירות במוזיקה המלווה את המחזה, היא המנגינה של סדרת טלנובלה ספרדית, אותה אנו משמיעים פעמיים במחזה. בשיר מדובר על אהבה אבסולוטית, שאין בה היגיון, שאין לה גבולות, אהבה סוחפת, מטורפת, מכושפת: "שום דבר לא ימנע ממני לאהוב אותך, לגרום לך להיות שלי..." (ציטוט מתרגום השיר). לעומת האהבה המדוברת בשיר, במשפחה שלפנינו אין באמת אהבה, מאחר שאין תקשורת בונה, גם האהבה איבדה מזמן את כוחה. זאביק וגליה כבר אינם זוג אוהבים, הבנות יריבות זו לזו, אפילו העוזרת לא מוצאת בליבה אהבה לאיש מבני המשפחה. הצפייה בטלנובלות היא סוג של בריחה מהמציאות, והתכנסות לחיי הרגש של אחרים, גם אם אלו חיים בדיוניים, המוצגים בצורה מוגזמת וזולה עד בחילה.

כך גם שאר הבחירות האמנותיות של המחזה, משרתות את האמירה על חוסר תקשורת בין בני המשפחה, כפי שניסחתי אותה בשאלה הפורייה, אך לא ארחיב כאן את הדיבור על כל הבחירות, כי הן תכתבנה בפרקים של בעלי התפקידים ההפקתיים.

תהליך העבודה עם השחקנים

בתור התחלה, המחזה חולק לשחקנים לאחר שעובד בשיתוף פעולה עם המורה והדרמהטורג,. אחר כך ביצענו הקראה של המחזה, כל שחקן קרא את תפקידו.

לאחר מכן ביצענו ניתוח מעמיק על כל דמות במחזה.

לכל חזרה השחקנים התבקשו ללמוד תמונות מסוימות בע"פ, ובחזרה עבדנו על אותם התמונות, כך הלאה עד שלבסוף הם שיננו ולמדו את כל הטקסט בע"פ.

כאשר הסתיים השינון בע"פ וכל תמונה בוימה, התחלנו "להריץ", את המחזה מתחילתו ועד סופו, ובחזרות הללו התעמקנו בכל תמונה עד לפרטי פרטים.


במקביל לחזרות על המחזה עצמו חולקו התפקידים ההפקתיים, כל בעל תפקיד נפגש איתי ועם המפיקה, והצגנו בפניו את תפקידו ואת המסגרת הכללית שעליו לעשות. לאחר מכן הוא הגיש סקיצה של התפקיד, במידה והיא הייתה זקוקה לתיקונים הסקיצה חזרה לשחקן, ובמידה ולא הסקיצה אושרה.

תרגיל חימום לפני חזרה

הפקות תיאטרון 2016

ניתוח דמויות

מרינה (טל לוק)

מרינה משמשת בהצגה כמנקה של הבית של זאביק וגליה, זאביק הוא טייס בצה"ל כבר 30 שנה מה שמעיד על מצב כלכלי עמיד בבית שיכול לאפשר להם להחזיק מנקה באופן קבוע.

מרינה לא רגילה לנוכחותו של זאביק ובמהלך המחזה ניתן לראות ולהבחין בשוני שחל לפתי בהתנהגותה של מרינה שהופכת לחסרת סבלנות כלפי התנהגותו וכלפי נוכחותו של זאביק בבית, מרינה מאופקת ברוב המחזה ומנסה להיאזר בסובלנות רבה כלפיו, גם שהוא מפריע ללא ידיעתו לניקיונות בבית ובכלל.

מאחר ומרינה עובדת בבית הזה הרבה זמן היא מרגישה בנוח עם שאר בנות הבית לדוגמא עם דנה שהיא יושבת לראות איתה טלוויזה מה שמעיד על הנוכחות המשמעותית שלה בחיי היום יום של המשפחה, בנוסף היא מרדימה ודואגת ליעלי ולתינוקה שהיא חוזרת לבית

מרינה היא עולה חדשה, שיודעת עברית מאוד טוב יחסית לעולה חדשה אך זאביק עדיין מוצא את הדקויות הקטנות להעיר לה עליהם ולהגביר את חוסר הסבלנות שלה כלפיו.

במהלך המחזה מרינה מתגלה כדמות אכפתית לכל הנעשה בבית, ומכירה את הנפשות הפועלות ומוכנה לעזור למרות שזה לא התפקיד שלה, משמשת כעזר בכל נושא שלא קשור אפילו לניקיון הבית.

אפשר להגיד שמרינה ממש בת בית הזה ומרגישה ממש תחושת מחויבות לעבודה שלה שהיא עושה אותה בקפידה ובדייקנות.

בסוך המחזה נגמרת למרינה הסבלנות שהיא ממש על חבל דק והיא מאימת להתפטר דבר שמאוד מרתיע את גליה שמאוד מחוברת אליה ומעריכה אותה, הקשר בינהן הוא טוב היא מערבת את מרינה שנעשה בבית גם בפן האישי של המשפחה דבר שמעיד על הקשר שנרקם.

מרינה כמו רוסיה טובה סבלנית וכשהיא מתפרצת היא מתפרצת עד הסוף, רגשות מאוד מוקצנים, שפה עברית עם מבטא כבד, בחורה חכמה שמצליחה להבין את הסאב טקסט שנאמר בבית, מבינה את המתחרש מתחת לפני הקרקע.

הסביבת עבודה שלה מאוד נעימה ונוחה לה עד שזאביק מגיע ומפריע לה לעשות את עבודתה כראוי דבר שמאוד מפריע לה.

כשמתגלה שזאביק חולה מתגברת הסבלנות שלה ולמרות כל הכעס והעצבים שיש לה כלפי זאביק היא מגלה אליו חמלה מסוימת שהיא דואגת לו שלא יתקרר ומכסה אותו,מסדרת לו את הכרית,ומקריאה לו ספר.

למרות המאמץ שמרינה משקיעה זאביק מגלה אדישות וממשיך להציק לה ולתקן אותה בשפה העברית.

נקודת המפנה בהצגה בדמות של מרינה היא שהיא מתפוצצת ורוצה להתפטר,נכנסת למעין מערבולת של רגשות שמתפרצים בצורה מוגזמת בפעם אחת.

מרינה היא בחורה פיקחית, שלא הצליחה להשתלב בתחומים השונים במדינת ישראל ולכן היא מנקה בבית מכירה את טולסטוי מכירה נגינות כינור מוכשרת מאוד ,יש כאן איזשהי ביקורת גם על החברה הישראלית שלא הצליחה אולי לקלוט את העולה החדש והוא צריך להתפרנס מעבודות יזומות כמו ניקיון אחזקה וכו'.

למרות היכולות של מרינה בתחומי החיים, היא מנקה. חוסר הערכה של תרבות במדינת ישראל יכולה להחשב גם כביקורת על החברה הישראלית.

בסוף המחזה כשזאביק מגלה הערכה לגליה ונותן לה את הכינור של סבא שלו מתגלה כאן נקודת מפנה ביחסיהם שכן מתקרבים ומתחממים,הוא נותן לה מתנה שמאוד חשובה לה שמבטאת את התרבות שלה את מי שהיא, מה שמאוד מקרב בינהם ומשנה את היחסים שלהם כמעט לגמרי, הוא מחמיא לה על שיפורה בעברית ומרינה סוף סוף מרגישה שהוא גם מתייחס אליה מה שגם מגביר את העובדה שהיא הפכה להיות כמו בת בית שזאביק מעניק לה את היקר לו מכל.

קרן (עמית כהן)

קרן היא אחותו של זאביק. בת 42 רופאה, צעירה בנפשה, רווקה, שמראה חוסר אכפתיות לגביי היותה רווקה, ובכלל לוקחת את החיים בקלילות. היא יוצאת הרבה עם גברים שונים ומחליפה אותם "כמו גרביים". קרן וזאביק הם חברים מאוד טובים ומרגישים מאוד בנוח אחד עם השנייה. קרן מרגישה מאוד בנוח לשקר ואפילו משקרת בקשר לשקר, כלומר, היא אומרת לגליה שמאוד קשה לה לשקר ושהיא לא יודעת איך עושים את זה למרות שהיא מרבה לשקר, מרגישה עם זה בנוח ומוזנת מהשקרים של עצמה. לקרן לא אכפת שהיא פוגעת עם השקרים שלה באנשים אחרים .

קרן מאוד מחוברת לאחיינית שלה- דנה, אולי בגלל הגיל הצעיר שלה וההתנהגות הצעירה שקרן מנסה להתנהג בה.

לקראת סוף ההצגה נחשף הצד הנוסף של קרן, הצד המריר יותר שרואים בו את הקושי שלה עם העובדה שלזאביק אחיה יש משפחה גדולה ומאושרת, רואים שקרן מקנאה בו כשהיא נכנסת לחדר ורואה כמה אוהבים אותו, פתאום מבינים שלא קל לה בהיותה רווקה, היא מתפרצת ומספרת לגליה את הסוד שלה לגבי מחלתו של זאביק.


דרכי עבודת השחקן על הדמות תוך התייחסות לסגנון המשחק:

קרן מרגישה מאוד צעירה בנפשה אולי בגלל שהיא רווקה. ניתן לראות את זה בהתנהגותה, היא יושבת ישיבה מזרחית הרבה פעמים, רגליים על הספה, יושבת פעמים רבות על השולחן (מה שבדרך כלל אישה בת 42 לא נוהגת לעשות), קרן צוחקת הרבה פעמיים מבדיחות של דנה ומבדיחות קצת ילדותיות. יש לה שפה צעירה, היא מתלבשת בבגדים מודרניים וצעירים.

את דמותה של קרן היה לי יחסית קשה לגלם מכיוון שהיא דמות דיי שונה ממני, גם מכיוון שהדמות המקורית היא בעצם דמות של גבר ולא של אישה, (למרות שקשה לחוש לפי הטקסט הערוך, שמדובר בגבר, עצם הידיעה הפריע לי במחשבה), זהו עוד דבר שגרם לי להרגיש טיפה ריחוק מהדמות. בהמשך למדתי להתחבר אל הדמות, למדתי את אופייה ואת תכונותיה הבולטות, הרגשתי שאני מצליחה להתחבר אליה בסופו של דבר, ההתנהגות שלה מאוד כיפית ומעניינת. את הדמות של קרן נהנתי מאוד לשחק .

דרכי המשחק שלי היו לנסות להרגיש וללמוד את קרן מבפנים וברגע שלמדתי אותה להוציא את ההתנהגות לבחוץ ולהראות אותה גם בהתנהגות, בדיבור ובהתנהגות שלה ביחס לאנשים אחרים. אמא שלי בת 41, גיל קרוב מאוד לגילה של הדמות, לכן הסתכלתי הרבה על אמי, על צורת הדיבור שלה, על התנהגותה הפיזית, וניסיתי פחות או יותר לחקות אותה. אמי מאוד צעירה בנפשה, ובהתנהגותה, ולכן חשבתי שזה מתאים לי מאוד לדמות של קרן.


מקורות השראה של יוצרים ותיאורטיקנים על הבחירות המשחקיות שלי:

מקור ההשראה שלי הוא סטניסלבסקי, לפי שיטתו, חשבתי על מאורעות אמתיים שקרו לי בחיים, על תחושות שעלו בי בזמן האירועים הללו, ואותם הבאתי לבמה, אל הדמות אותה אני מגלמת. למרות היותי ביישנית מטבעי, (מה שמאוד נוגד את טבעה של קרן) מצאתי מקומות בהם אני יכולה להתחבר לקרן: בצעירות שלי, בהתנהגות הקופצנית, בהתחברות הקלה שלי לאנשים, דבר שבא לידי ביטוי בעיקר כשהייתי בתמונה בה אני צריכה לספר לגליה על העובדה שזאביק חולה ובסופו של דבר לבוא ולספר לה את האמת. השיחה האינטימית עם גליה, מאוד נעימה לי, כי גם בחיים קל מאוד באחד על אחד.

זאביק (רון שטרית)

ניתוח הדמות:

זאביק טייס ששירת בחייל האוויר הישראלי, יוצא סוף סוף לגמלאות. הוא ציפה ליום זה בכיליון עיניים, מתוך אמונה שבני משפחתו יקבלו אותו בזרועות פתוחות. אולם להפתעתו, המציאות התגלתה כמאוד שונה. אשתו, שהתרגלה לחיים בלעדיו, מתייחסת איליו כאל נטל, בנותיו חסרות סבלנות כלפיו, ואפילו העוזרת רואה בו סרח עודף מיותר. מי שמציל את זאביק היא אחותו הרופאה, (במחזה המקורי זה חברו הטוב, אנחנו שינינו את הדמות בהתאם לשחקנים בקבוצה), שמציעה לו הצעה שהוא מתקשה בסופו של דבר לסרב לה. דמותו של זאביק היא דמות של אדם מעט אגואיסט, שמתקשה ליצור קשר עם בני משפחתו, ולהביע את רגשותיו. אולם לאט לאט, באמצעות הפתרון של אחותו, הוא מגלה את הדרך לליבותיהם של בני משפחתו, ואת היכולת לתקשר ולהקשיב להם. כדרכם של דמויות בקומדיה, גם דמותו של זאביק לא עוברת שינוי מהותי, הוא עדיין נשאר אדם שקרוב בעיקר אל עצמו, אך הוא מבין בסוף המחזה שעליו להקשיב לבני משפחתו, ולהשקיע מאמצים כדי לשמור על מערכת יחסים בריאה ונעימה בין בני הבית. (לא לקחת כל דבר הוא מובן מאיליו, או כמו שנאמר במחזה – מי שגר ליד הים מתקשה לשמוע את רחש הגלים).

זאביק מתגלה כאדם שלא בוחל בשקר, וכשהוא כבר נכנס לתוך תפקיד ה"חולה", הוא רוצה להמשיך עם העניין רק בגלל שזה כל כך נעים לו, בלי לחשוב לרגע על ההשלכות הצפויות, כשהשקר יתגלה,וכשהשקר מתגלה הוא מתחרט על כך ומאשים את קרן ש"גררה" אותו לשקר הזה למרות ש2-3 תמונות לפני הוא לא רצה להפסיק והיה נראה שהוא נהנה מאוד.

דרכי העבודה על הדמות:

כשקראתי לראשונה את המחזה, אהבתי מיד את דמותו של זאביק, ושמחתי מאוד לגלם אותה. הקושי העיקרי היה עניין הגיל, איך מביעים גיל מבוגר דרך הגוף, כשאתה נער בן 17? (סליחה, הכוונה היא לגיל 55, עבורי זה נחשב מבוגר...), כדי לפתור את הבעיה, התחלתי להסתכל בייתר תשומת לב, על תנוחות ותזוזות של אנשים בגיל זה, וניסיתי לחקות אותם. עם האהבה של זאביק לעובדה שחברת בנות עוטפת אותו, הזדהתי מיד, והיה לי כיף גדול לעבוד עם חבורה של בנות, שעל פי רוב (אם כי לא תמיד) פינקה אותי, והתייחסה אלי באהבה בכללי הייתה לי חוויה אמיתית לשחק את הדמות הזאת, מישהו ששונה ממני לגמרי בגיל,בהתנהגות(גם לשחק כבן אדם שמשקר זה לא תמיד קל) וזה היה אתגר אמיתי וחוויה רצינית.


מקורות השראה של יוצרים ותיאורקנים על הבחירות המשחקיות שלי:

כשהבנתי שאני הולך לשחק אדם כבן 55 הבנתי שיש לי עבודה רצינית לעשות,התחלתי לחקור ברחוב תנועות ודיבורים של אנשים ברחוב, במשפחה ואפילו באירועים משפחתיים וכמובן בעזרה מהבמאי התחלנו לעבוד על הדמות והדמות עברה שינויים רבים משמח ולעצוב מעצוב לכועס מכועס לאדיש וכן הלאה...

דרך העבודה הזאת נתנה לי להתחבר לדמות ומאוד נהנתי לשחק אותה.

דנה (שיר ניזרי)

דנה היא תלמידת תיכון בת 16, בת הזקונים של זאביק וגליה.
דנה נערה מתבגרת, אשר מכורה לפלאפון שלה ולטלנובלות, נוסף על כך היא חווה את משבר גיל הנעורים, ומאוד סגורה בפני משפחתה, כלומר היא לא משתפת אותם במה שקורה באמת בחייה, ועל מנת להסתיר זאת היא משתמש ב"מסכת" הפלאפון והדיבורים האין סופיים עם ה"חברות" שלה.

לבסוף מגלים כי דנה מזייפת את כל שיחות הפלאפון שלה, רק כדי להסתיר את זאת שהיא לא מקובלת בחברה הבית ספרית.

זאביק מצליח להבין את מצוקתה של דנה, ומצליח להגיע אל לבה, ולכן היא מספרת לו את כל מה שעל לבה.

אפשר לומר על דנה שיש לה בעיית תקשורת קטנה, היא לא מוצאת דרך לתקשר עם חברותיה לכיתה, וגם לא עם בני משפחתה. האבסורד הוא שאמה שמטפלת באוטיסטים, לא מצליחה לזהות את המצוקה של בתה, היא משקיעה זמן בעבודה שלה ובחיי הפנאי שלה, ולא בחיי משפחתה, ובתה בפרט.

בניגוד לשאר הדמויות הגדולות ממנה בגיל, הדמות שלי היא הדמות הכי קרובה לגיל שלי, אני בת 18 ודנה בת 16, היה לי קל להיכנס ולהתחבר לתפקיד של דנה המתבגרת, בנוסף אני בעצמי עברתי את מרד הנעורים, ואת החוויות של הגיל הזה. המחזה הוא מחזה מודרני, ולכן התלות בפלאפון ובטלוויזיה הובן לי באופן ברור, אך ההסתתרות אחרי הטלפון הייתה לי קשה. אני יודעת שיש נערים ונערות שחווים את כל הדברים הללו, אבל זאת לא המציאות שלי, ולכן היה לי קשה להתחבר לרגשות של הדמות.

כדי להתגבר על הקושי הבמאי ושאר ההפקה עזרו לי לנתח את הדמות לעומק ולהבין את המניעים שלה.

בחלק מהסצנות הייתי צריכה להציג ולהגיש התנהגות מוזרה ומביכה, ובסצנות האלה נאלצתי לעבוד יותר קשה.

למשל: בזמן השיח עם זאביק ישנו קטע מוקצן מאוד שהדמות בוכה ומדברת כמו בטלנובלה, בתחילת העבודה היה לי קשה לבצע את התמונה הזו, אך לבסוף אני אוהבת מאוד לבצע אותה, זו תמונה שמתחילה כתמונה מצחיקה, אך בהמשך הופכת לתמונה מרגשת מאוד, שמגלה את הסוד הקשה של דנה, זו תמונה מאתגרת ומעניינת מאוד לשחקן.

דנה היא דמות מאוד צינית מצחיקה אך גם רגישה, בדומה לי, לכן לא הייתי צריכה הרבה מאמץ כדי להיכנס לדמות כשאני משחקת אותה.

גליה (עדי יעקבי)

גליה היא אישה בת 50 אמא ליעל בת ה- 24 ולדנה בת ה- 16 סבתא ליואב בן ה4 חודשים בנה של יעל. היא נשואה לזאביק, טייס בחיל האוויר שבדיוק יצא לפנסיה. גליה התרגלה לחיים כשזאביק לא בבית ומצאה לעצמה עיסוקים, תחביבים, ועבודה. גליה מנהלת את משק הבית לבדה, ומסייעת בידה העוזרת שלה מרינה. היא התרגלה לחיים כמו שהם, עם בואו של זאביק הביתה היא מתחילה להרגיש כלפיו חוסר סבלנות, מפני שהוא מנסה להיכנס למרכז העניינים, ולכן זה יוצר ביניהם מחלוקות רבות. זאביק הוא אדם משועמם שכדי לשעשע את עצמו ניטפל לגליה ופעמים רבות משבש לה את כל סדר היום, היא מרגישה שהוא אינו מבין אותה (כל הזמן צוחק על הילדים האוטיסטים וזה מתסכל אותה להסביר לו שהם ילדים בעלי בעיות תקשורת).
האבסורד הוא שיש לה ילדה שיש לה בעיית תקשורת קלה (דנה) ולמרות שהיא עובדת עם ילדים כאלה כל יום, היא אינה מצליחה לשים לב לדבר זה ולקושי של ביתה. למרות גילה המופלג גליה היא אישה מאוד פעילה, היא שוחה עם חברותיה נורית ואיריס כל בוקר, היא הולכת עם בנותיה לקניון, היא רואה באופן קבוע עם בנותיה טלנובלה בטלוויזיה (דברים שנשים צעירות בדרך כלל עושות).

בתחילת המחזה גליה וקרן (אחותו של זאביק) הן חברות, אך עם התפתחות העלילה והבשורה הקשה שזאביק חולה קרן וגליה מתקרבות וגליה מרגישה לקרן קרבת אחיות. בהתחלה קרן מנסה לעזור לגליה למצוא תעסוקה לזאביק כדי שיעזוב את גליה במנוחה אך מהר מאוד העלילה משתנה וקרן עוזרת לזאביק לקבל תשומת לב מגליה.

גליה היא אישה מאוד סבלנית למרות שזאביק לא מפסיק להציק לה היא מנסה לשמור על קור רוח ולא לריב איתו, היא מגלה חמלה כלפיו. כאשר נודע לה שהוא חולה היא עוברת שינוי שבו מתפתחת אצלה הערכה לזאביק ורצון לשמור אותו קרוב אליה (משהו שסותר את ההרגשה הראשונית שהייתה להרחיק אותו כמה שאפשר).

בתחילת עבודתי על הדמות של גליה לא הצלחתי להתחבר אליה, כיוון שהיא אישה מבוגרת, מאופקת, בעלת נימוסים, ואני ילדה פרועה בת 17 חסרת סבלנות ומאוד קולנית. עם הזמן למדתי להכיר את גליה לעומק, למדתי על האישיות שלה ועל הדרך המיוחדת שלה להתייחס לכל דבר ברוגע ובסבלנות, לאט לאט התחברתי לדמות וכל פעם שגילמתי אותה הרגשתי כמו גליה.
כהשראה לדמות לקחתי את אחת המורות האהובות עליי בבית הספר שמאוד הזכירה לי את גליה, גם היא מאופקת וסבלנית כמו גליה וגם לה יש חמלה כלפי אנשים שלפעמים מוציאים אותה מדעתה. הסתכלתי עליה יותר, הלכתי לבלות יותר בסביבתה וכך למדתי את דפוס התנהגותה. מאחר שאני מאוד אוהבת את המורה הזו, זה עזר לי להתחבר יותר ולאהוב את הדמות של גליה.

יעל (ספיר כהן)

לדמות שלי קוראים יעל. אישה בת 24 נשואה לאורי, טייס, עם ילד בן ארבעה חודשים בשם יואבי. היא בתם הבכורה של זאביק, טייס שיוצא לפנסיה, וגליה, מטפלת של ילדים עם בעיות. ליעל יש אחות קטנה, דנה, והיחסים ביניהן הן לרוב חיכוכים וריבים קטנים, בגלח הפרש השנים ביניהן הן לא כל כך קרובות.

במהלך המחזה מגלים שליעל יש בעיה עם בעלה, ושמאז לידת בנם הם לא ביחסים טובים בגלל שהיא בדיכאון אחרי לידה, ובגלל שהוא לא ממש מבין אותה, ולא נותן לה מרחב ביחסיה עם התינוק החדש, כי הוא עדיין רוצה שהיא תתייחס אליו כמו בתקופה שלפני הלידה. היא אפילו עוזבת את הבית וחוזרת לגור עם ההורים.

יעל היא הבת האחראית והבוגרת והקשר שלה עם זאביק הוא מאוד קרוב, אבל כשמגלים שהוא חולה דווקא היא הכי מתקשה לגשת אליו ולדבר איתו והיא מגיעה אליו אחרונה.

בסופו של דבר, כשהיא כן נכנסת לדבר עם זאביק מגלים שהבעיות שלה עם בעלה הם לא בגלל שהיא בדיכאון אחרי לידה אלא בגלל שהיא לא "נותנת" לו, וזאביק נותן לה עצות איך לשפר את מערכת היחסים עם בעלה. גם היא עוזרת לזאביק להבין איך למשוך את תשומת ליבה של גליה. לאחר השיחה הזאת יעל חוזרת לגור בבית שלה.

לפי תפיסתו של הבמאי הדמויות במחזה מנותקות אחת מהשנייה ומציבות ביניהן לבין בני משפחתן קיר מנטלי שמונע מהם לתקשר אחת עם השנייה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בדמות שלי בכך שהיא עוזבת את בעלה וחוזרת לגור אצל ההורים ולא מספרת לאף אחד למה זה קרה. כששואלים אותה היא ישר עונה "נפרדתי מאורי ולא בא לי לדבר על זה", וזה מדגיש את הריחוק בינה לבין ההורים שלה ובמיוחד את הריחוק בינה לבין אחותה, כשהיא שואלת אותה מה קרה והיא עונה לה "לא רוצה לדבר על זה, בטח לא איתך"

הדמות, כמו דמויות בקומדיה, לא ממש משתנה או מתפתחת במהלך המחזה, אולם מערכת היחסים עם אביה, הולכת ומתהדקת, והיא מספרת דווקא לו על הקשיים שלה עם אורי, בשיחה אינטימית שיותר מתאימה לאם ובת.

הרגשה אישית בתור שחקנית:

אני עבדתי לפי סגנון המשחק של סטניסלבסקי. שיטת המשחק שלו היא ריאליסטית, לקחת זיכרונות מהחיים ולהביא את זה לבמה. למשל, באחת הסצנות במחזה אני צריכה להתחיל לבכות באמצע הסצנה על הבמה אז ניסיתי להיזכר בדברים שקרו לי שגרמו לי לבכות כדי להצליח לעשות את החלק הזה כמה שיותר טוב.

הדמות שלי היא אמא צעירה, אז מצד אחד היא נורא קלילה וקופצנית, אך מצד שני הייתי צריכה ללמוד איך להסתדר עם זה שיש לי תינוק ביד רוב הזמן, הייתי צריכה ללמוד איך להחזיק אותו, ולמרות שזה היה לי נורא כיף וזה עזר לי להתחבר יותר לדמות, וכשלא הייתה לי בובה בידיים זה היה לי חסר, זה לפעמים גם היה קצת קשה להחזיק אותו הרבה ולהתייחס גם אליו כאילו הוא תינוק אמיתי למרות שהוא בובה.

היה לי קצת קשה להתחבר לדמות שלי מפני שמצד אחד הדמות הזאת ממש דומה לי בהרבה מובנים וזה היה נורא קשה לי בגלל שלא הרגשתי שאני משחקת, ומצד שני היה לי נורא קשה להבין את הדמות לעומק. לדמות קורים דברים שבחיים האמיתיים לא נתקלתי בהם כמו עזיבה של הבית או דיכאון אחרי לידה. בנוסף היה ממש קשה לי לעשות את החלק שהיא אומרת לאבא שלה איך לגרום לבחורה לרצות אותו מפני שזה נורא הביך אותי, אבל בסוף הצלחתי לעשות את זה.

ניתוח תפקידים הפקתיים

תלבושות (עדי יעקבי)

התלבושות הן תלבושות מודרניות וראליסטיות.

מרינה – הדמות הקומית של המחזה, לבושה דווקא בבגדים רשמיים, כאילו הייתה עורכת דין, ולא עוזרת בית, וזה כדי להדגיש את העובדה, שהיא איננה עוזרת בית רגילה, אלא אחת כזו שיושבת לצפות בטלוויזיה עם בני המשפחה, שמהווה אוזן לבעיות של גליה, שמקריאה לבני המשפחה טולסטוי, ואפילו מופיע בחלומות של זאביק. הפער בין תפקידה כעוזרת לבין התלבושת הרשמית שלה, יוצר אפקט קומי, שמתאים מאוד לדמות.


רון - זאביק:

תמונה 1- גינס רחב מעט, חולצת פולו, טבע נאות, גרביים לבנות.

תמונה 2- אותו הדבר

תמונה 3- מוריד לבוקסר רחב שיש מתחת לגינס של תמונה 1 ולגופיית סבא

תמונה 4- בגד ים, כפכפים, משקפי שמש, ומגבת

תמונה 5- שם מכנס בית גופיית סבא וגרביים

תמונה 6- אותו דבר

תמונה 7- מוריד לבוקסר

תמונה 11- שם מכנס בית

תמונות 13,12- אותו דבר

תמונה 14- מוריד מכנס מחליף לבוקסר אחר

16,17,18,15- אותו דבר

תמונה 19- בלי מכנס ומוריד גופיית סבא באמצע הסצנה

תמונה 20- לובש גופיית סבא

עד סוף המחזה אותו דבר.


עמית - קרן:

תמונות 2, 1- גינס חולצה רגילה וסנדל

תמונה 11- מחליפה חולצה

תמונה 12- אותו דבר לאורך שאר ההצגה

תמונה 23 - קרן באה בבגדי בית


שיר - דנה :

תמונה 1- חצאית יפה חולצה חגיגית וסנדל

תמונה 5- גינס חולצת ביה"ס ונעלי אולסטר פלוס תיק ביה"ס

תמונה 6- אותו דבר ומחליפה חולצה לחולצה לא של ביה"ס

תמונה 10- מחליפה חולצה

תמונה 13- אותו דבר

תמונה 15- טייץ / מכנס אחר וחולצת ביה"ס בצבע אחר

17, 16- אותו דבר

תמונה 20- בגדי בית

תמונה 24- בגדים תמונה 1


מרינה - טל:

פפיון גדול לשיער

חצאית שחורה

חולצה מכופתרת לבנה

סינר לבן

סנדלים שחורים

ספיר - יעל

תמונה 1- גינס וחולצה חגיגית וסנדל

תמונה 6- מחליפה חולצה

תמונה ב10- פיג'מה

תמונה 13 - גינס חולצה חדשה

15, 14- אותו דבר

תמונה 20 - בגדי בית

תמונה 24- בגדים חגיגיים תמונה 1


עדי – גליה:

תמונה 1- שמלה חגיגית ונעלי עקב

תמונה 3- פיג'מה וחלוק

תמונה 4- בגדי חוף וכפכפים

תמונה 6- גינס וחולצה

תמונה 7- חלוק

תמונה 10- פיג'מה

תמונה 11- גינס וחולצה חדשה

תמונה 15- בגדי בית

תמונה 24- בגדים תמונה 1

דרמהטורג (רון שטרית)

המחזאית:

ענת גוב-נולדה ב13.12.53 בטבריה, שם נעוריה הוא מיבר. שירתה בלהקת הנח"ל שם הכירה את בעלה לעתיד גידי גוב. ענת גוב למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב שם הכירה את התיאטרון והחלה את הקריירה שלה כשחקנית אבל הבינה שזה לא בשבילה ופרשה לאחר הצגה אחת. היא עברה אל מאחורי הקלעים והתחילה לכתוב תסריטים לסדרות טלוויזיה, המחזה הראשון שכתבה הוא "אהבת מוות" שעלה בחאן בירושלים.

ב1999 כתבה את המחזה "החברות הכי טובות", מה שיהפוך עם השנים למיני סדרת טלוויזיה. ענת גוב חלתה בסרטן וכסוג של מלחמה היא כתבה בשנת 2011 את המחזה "סוף טוב" וב9.12.12 נפטרה מהמחלה.

המחזה "עקר בית" עלה לראשונה ב28.7.2004

הפקות קודמות של המחזה:

תיאטרון בית ליסין, העלה את ההצגה בינואר 2015 בבימויו של אלון אופיר, הפקה זו גרפה ביקורות טובות אך גם ביקורות קוטלות שאומרות שהמחזה סובל ממשחק לא אמין, בדיחות מיושנות וליהוק בעייתי, אבל מצד שני יש מבקרים שאומרים שההצגה מעולה, ושדב נבון מוסיף הומור משל עצמו.

כיצד קיצרנו ועיבדנו את הטקסט:

ראשית היה עלינו להפוך את תפקיד החבר הרופא, לתפקיד של בת, בשל הרכב חברי הקבוצה. הרעיון להפוך אותה לאחותו של זאביק, היה שלי. חשבתי שלא נוכל ליצור חברות כפי שהיא מתוארת במחזה המקורי – בין שני גברים, כשמדובר בין גבר לאישה, ולא רציתי כמובן שייווצר מתח מיני בין דמות הרופאה לדמותו של זאביק. לכן חשבתי לנכון להפוך אותה לאחותו, כך שהקרבה בניהם כמעט זהה לקרבה בין שני חברים טובים, ומשוללת כל עניין מיני, למרות שמדובר בגבר ואישה. בהתאם לכך הטקסט כמובן שונה, חלקים שלמים בהם הרופא המקורי מתאר את כיבושיו המיניים הושמטו, במקום זה בנינו דמות של אישה, שכבר מזמן הייתה צריכה להתחתן ולהתמסד, אך היא שובבה לא קטנה, שמסרבת להיכנע למוסכמות החברה.

הדבר השני והחשוב מכל, היה לקצר את המחזה. זו הייתה משימה קשה במיוחד, כי אהבתי את כל המחזה, כל תמונה בו נראתה לי משעשעת משמעותית ומעניינת. לבסוף חתכנו בבשר החי ככל שיכולנו.

מפיקה (טל לוק)

חזרות:

מבחינת החזרות השקענו את מיטב המאמצים בימי ראשון ושני, במהלך שלוש וחצי שעות, ובמהלך השבוע התעסקנו בנושאים יותר טכניים כמו ספר בימוי, אביזרים תפאורה ופחות חזרות. פעם בחודש מתחילת השנה עשינו בית מארח שכל שחקן אירח אצלו את שאר השחקנים ושמה קיימנו חזרות באווירה אחרת ונעימה יותר. בנוסף ממש לקראת העלאת ההפקות לבמה בית הספר לקח אותנו לשדות ים ליומיים לחזרות רצופות עם הפסקות קטנות שהפיקו את המיטב, שינוי האווירה גרם לחזרות להצליח וכולם נהנו מהם מאוד.

הרגשה אישית בתור מפיקה

כשהוצעה לי האפשרות להיות מפיקה ישר הגבתי בהתלהבות, אני אחת שמאוד אוהבת את הבמה ולעסוק בעיצוב המחזה ומאוד חשוב לי לתת גם את הפאן האישי שלי בתוך הנעשה בכל תחומי ההפקה, במיוחד שמדובר באנשים שאני מאוד אוהבת ומאוד קשורה אליהם. התלוו אליי גם חששות שאולי אני לא אצליח למלא את התפקיד כראוי ושאולי הוא קצת גדול עליי, אך עם הזמן והעבודה המשותפת עם תומר הבמאי, שלומית המורה והשחקנים שבאמת הפיקו את המיטב מעצמם, הצלחתי להגיע לתוצאות שאני מרוצה מאוד מהם.

האחריות שלי על הנעשה והידיעה שאם לא יהיה סדר וארגון גרם לתחושת האחריות שלי לעלות וככה בעצם הצלחתי להשתלט ולסדר את המחזה ואת הנעשה בחזרות, הכנתי לכל שחקן דף שמדבר על התפקיד שעליו לבצע על מנת להקל עליהם, ובאמת זה עזר. העבודה בקבוצה שלנו הייתה מאוד נעימה, מאחר וכולנו חברים טובים זה מאוד עזר לתחושת האחריות והגיבוש.

פרסום ההפקה

בעניין הפרסום, מעבר למעגל המשפחתי היה חשוב לנו שיגיעו גם אנשים שהם בעלי דעה אובייקטיבית, לכן פרסמנו את ההצגה גם בבתי ספר אחרים, צילמנו תמונה משותפת שתלינו אותה ברחבי בית ספר על מנת למשוך קהל, ובנוסף כתבנו תוכנייה שתעזור לקהל להבין על מה המחזה ומה הרעיון הכללי שלו. מעבר לפרסום הבאנו צלם שיצלם את ההפקה קיבלנו הצעת מחיר ולקחנו את הטובה ביותר. איש תאורה וסאונד הוא בוגר בית ספרינו בעייני זה חשוב להעסיק אנשים שמכירים את ההווי של בית הספר ושהוא מכיר ויודע את המטרות והרצונות שלנו, וכמובן מכיר את השטח היטב.

ניהול תקציב ההפקה:

רוב האביזרים והפריטים הובאו מהבתים של השחקנים לכן לא יצא תקציב גדול מידי, אך מה שהינו צריכים לקנות מפורט להלן:

פריט

מחיר


עוגה X4

65 שקלים

מעצבת סאונד (עמית כהן)

מעצבת סאונד:

עיצוב המוסיקה והאפקטים הקוליים על פי התפיסה של הבמאי:

תפיסת הבמאי הינה תפיסה של משפחה מודרנית, שצריכה ללמוד אהבה ללא תנאים מהי. אחת הבחירות המוזיקאיות החשובות ביותר שבחרתי היא שיר הטלנובלה שמתנגנת ברקע בזמן שקרן מספרת לגליה שזאביק חולה או כשהיא מספרת לגליה על השקר שלהם. השיר שבחרנו, אני והבמאי, הוא שיר שמספר על אהבה ללא תנאים מה שקצת אירוני במשפחה הנוכחית. בנוסף, בחרתי צלצול פלאפון מודרני שמעיד על משפחה מודרנית .

בחירות מוסיקליות המעוררות אפקט חוויתי, דרמתי:

שיר הטלנובלה שנבחר הוא שיר דרמטי שנותן הרגשה קשה, מפני שהלחן שלו מעט עצוב, דרמטי וכבד. זו ההרגשה שאמורה להיות בזמן סיפור הדברים של קרן לגליה, השיר מעביר את חווית הדרמטיות בצורה הטובה ביותר ובצורה שרצינו להעביר את מה שקרה בקטע הנ"ל.

בחירת אפקטים קוליים המשמשים לייצוג מצבים משתנים:

* בכי תינוק.

* צלצול פלאפון.

* אפקט שעון מעורר.

*אפקט רעש של מכה.

* נחירות.

* קול של שואב אבק.

* הקלטה של טלוויזיה.

* אפקט רעשים של כינור מזייף.

* אפקט טריקת דלת.

הקלטת המצגת שערכו הבנות לכבוד יום ההולדת של זאביק:

בהקלטות ניתן לשמוע את הדברים הבאים:

*קולה של יעל+ קולה של דנה

*יעל ודנה שרות

*בכי תינוק של זאביק

*שיר תהילה- חיל האויר

*השיר: "בואי נגיד שאני שלך"

*השיר: "זהו הזמן זה היום זה הרגע..."

הקלטת המחשבות של זאביק וגליה:

בהקלטות אלה ניתן לשמוע את הדברים הבאים:

*קולה של גליה\קולו של זאביק

*נחירות

*קול של מכה

תאורה (שיר ניזרי)

עיצוב התאורה על פי תפיסת הבמאי :

החלטנו לעצב תאורה ריאליסטית, תאורה שנותנת אוירה ביתית, ומבליטה את החללים השונים בתוך החלל הגדול של הבמה. התאורה הופכת למיוחדת בקטעים מסויימים כמו בחלום של זאביק עם מרינה, בשיחת הטלפון של גליה, בה מופיעה מרינה בפלאשבק, ובשיחות בין גליה לקרן על זאביק, שם האור של הטלויזיה נותן את אפקט התאורה. לפי תפיסת הבמאי השתדלתי להדגיש את חוסר הקשר בין האנשים במשפחה ע"י כך שהארתי כל פעם חלק אחר מהבמה והחשכתי את החלקים האחרים, דבר זה מדגיש את הבדידות של הפרט ואת חוסר הקשר בין האנשים.

Big image
Big image

תפאורה ואביזרים (ספיר כהן)

לפי תפיסתו של הבמאי הבמה עוצבה ללא קירות כדי להמחיש את המצב המשפחתי המורכב בבית. מצד אחד המשפחה נראית מאוחדת כולם רואים את כולם ויכולים לתקשר אחד עם השני, אבל אף אחד לא עושה את זה, כל אחד חושב על עצמו ואף אחד לא משתף את שאר המשפחה במה שעובר עליו, וזה גם מה שקשה לזאביק שהוא מפסיק לעבוד, הוא מרגיש מנותק מהמשפחה כי אף אחד לא מדבר אתו. כל דמות הציבה בינה לבין שאר הדמויות קיר מנטלי החוסם את התקשורת שלה עם שאר חברי המשפחה וזה מה שגורם לנתק בין בני המשפחה. החלל פתוח וגדול והקירות הם דמיוניים ושקופים כדי להדגיש את הקירות המנטליים שבני המשפחה הציבו לעצמם כי יש להם אפשרות לתקשר אבל הם בוחרים לא לעשות את זה.

המחזה כולו מתרחש בבית המשפחה, וכל חדרי הבית נמצאים על הבמה כל הזמן, בנוסף זה עוזר להמחיש את מה שאמרנו לפני שאין קירות בין החדרים. את המחזה שינינו כדי שיהיה בתקופה מודרנית ולכן את התפאורה בבית והאביזרים עיצבנו בהתאם. הבית נראה כמו בית של טייס, מאוד מסודר והאביזרים הם אביזרים שמאפיינים בית מודרני כמו טלוויזיה, שעון מעורר, פלאפונים ניידים מתקדמים.

התפאורה של ההצגה מתקשרת לשאר רכיבי ההצגה בכך שהתלבושות מותאמות לכל חדר (לדוגמא אם השחקנים יהיו בחדר השינה בדרך כלל ילבשו פיג'מה, וכשדנה תחזור מבית הספר לכיוון הסלון היא תלבש בגדי בית ספר).

הסאונד והתאורה מתקשרים לעיצוב הבמה בכך שאם יש רגעים בסלון שבני המשפחה רואים טלוויזיה אז במקום להציב טלוויזיה על הבמה עשינו סאונד ותאורה שייתנו תחושת טלוויזיה ויהיה קשור לתפאורה והאביזרים שנמצאים בסלון, טריקת הדלת היא גם קשר בין התפאורה לסאונד מפני שלא הצבנו דלתות על הבמה מפני שגם אין קירות והקול של טקירת הדלת עוזר להמחיש את העובדה שזה בית ומאיפה שהם יוצאים זאת היציאה מהבית. התאורה גם עזרה להדגיש את החלקים בהם מתרחשים הדברים בבית ואם למשל קורים דברים בכמה מקומות בבית אז התאורה עזרה להדגיש את האזור בו קורה הדבר החשוב והמשמעותי.

רשימת אביזרים:

-בלונים

-עוגה עם חמישה נרות

-סכין

-מפיות

-שלט

-פלאפון-דנה

-פלאפון- קרן

-מצית

-מנורה קטנה

-ספר לגליה

-שעון מעורר

-מגבת-זאביק

-כלי ניקיון-מרינה (שואב אבק, סמרטוטים, מגב, ספריי, ניירות)

-בקבוק מים

-מגבת- גליה

-טלפון-בית (פינת אוכל וחדר שינה)

-תיק-דנה

-עגלה

-בובה של תינוק

-כוס מים

-צרור מפתחות

-בקבוק של תינוק

-כינור

-סינר- מרינה

-פופקורן

-שקיות של קניות

-תיקים-גליה, יעל ודנה

-שתי כוסות קולה עם קרח

-פלאפון-גליה

-ענבים

-ספר- מרינה

-כיסא(לחלום של זאביק)

-כלים של רופאה-קרן

-עוגה לסוף ההצגה

Big image