יצחק רבין

1922-1995

ילדותו

יצחק רבין נולד בירושלים. הוריו, רוזה כהן ונחמיה רבין, היו מחלוצי העלייה השלישית וחברי מפלגת אחדות העבודה.

אמו של רבין, רוזה כהן (שכונתה "רוזה האדומה"), נולדה לבית כהן בשנת 1890 במוהילב שבבלארוס.

כשהיה יצחק רבין כבן שנה עברה משפחתו לגור בחיפה, ובה נולדה אחותו רחל ב-1925. עקב עבודתו של אביו בחברת החשמל עברה המשפחה לשכונת שבזי בתל אביב, שם החלה אמו לעבוד בסגל הקבע של ארגון "ההגנה", ולאחר מכן, נבחרה למועצת העיר תל אביב.

בשנת 1928 החל רבין ללמוד ב"בית החינוך לילדי עובדים א'" (ברח' טשרניחובסקי), שנפתח ב-1924 בתל אביב כבית ספר ניסיוני שמטרתו לשלב סוציאליזם וחינוך עברי. בגיל 15, כאשר אמו כבר הייתה חולה, עבר רבין ללמוד בקיבוץ גבעת השלושה (הישן), בבית ספר חדש שהוקם ביוזמת אמו רוזה כהן ולאחר מותה נקרא על שמה.

תפקידיו הצבאיים



ב-25 בדצמבר 1963 מונה רבין על ידי ראש הממשלה לוי אשכול לרמטכ"ל, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1964 - 1968, שכללו את מלחמת ששת הימים. ברוב תקופת כהונתו, עד יוני 1967, שימש בתפקיד שר הביטחון לוי אשכול, שהיה נעדר ניסיון ביטחוני, במקביל לכהונתו כראש ממשלה. מצב זה איפשר לרבין חופש פעולה גדול‏[5]. השנים הראשונות לכהונתו כרמטכ"ל היו שנים שקטות יחסית, ובמהלכן התעצם צה"ל. בשנת 1965, החלו ניסיונות חוזרים ונשנים של פגיעה במוביל הארצי ובחזית הסורית פרצו מפעם לפעם חילופי ירי של טנקים ותותחים, בשל סכסוכי גבול וניסיון סורי שנבלם להטות את מקורות הירדן. ב-28 במאי 1965 ביצע צה"ל פעולה רחבת היקף שנועדה לאותת לסורים כי ישראל לא תבליג על המשך פעולות החבלה. בספטמבר 1966 התבטא רבין באופן חריף כלפי סוריה באופן שהסלים את העימות וננזף על כך על ידי ראש הממשלה לוי אשכול‏[6]. ב-13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר א-סמוע שמדרום לחברון בפעולת תגמול גדולה, שבאה בעקבות פעולות חבלה אחדות בישראל. ביום הקרבות שנערך ב-7 באפריל 1967 הופלו שישה מטוסי מיג 21 סוריים.

ב-15 במאי 1967, בעיצומו של יום העצמאות ה'תשכ"ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני, בניגוד להסדרי הנסיגה שנקבעו לאחר מבצע קדש. כך נכנסה ישראל למצב חירום שכונה תקופת ההמתנה, אשר הסתיים ביציאתהּ של ישראל למלחמת ששת הימים. תקופת ההמתנה הייתה תקופה של חרדה עצומה בציבור הישראלי מפני המלחמה המתקרבת. אחד הפזמונים שחוברו בתקופה זו כדי לעודד את הציבור היה "נאצר מחכה לרבין" מאת חיים חפר בביצוע אריק לביא.

תפקידיו בממשלה

בינואר 1974 נבחר רבין לכנסת השמינית והתמנה לשר העבודה. עם התפטרותהּ של ראש הממשלה גולדה מאיר בעקבות דו"ח ועדת אגרנט, התמודד רבין על הנהגת מפלגת העבודה מול שמעון פרס – התמודדות ראשונה מבין רבות בין השניים. בהצבעה חשאית במרכז מפלגת העבודה קיבל רבין 298 קולות לעומת 254 שלהם זכה פרס. לאחר ניצחונו בבחירות פנימיות אלו, התמנה רבין ב-3 ביוני 1974 לראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל וה"צבר" הראשון בתפקיד זה. רבין היה צעיר ראשי הממשלות עד אז וצעיר בדור מקודמתו.

עם הקמת ממשלת האחדות הלאומית ב-1984 נקבע שרבין יכהן כשר ביטחון לאורך כל תקופת הרוטציה (1984 - 1988). עם כניסתו של רבין לתפקיד היה צה"ל פרוס בעומק לבנון בקו האוואלי, ונתון להתקפות קבוצות שיעיות ואחרות. כשר הביטחון צמצם רבין עד מאוד את נוכחות צה"ל בלבנון, והגבילהּ לרצועה צרה בדרום לבנון – החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.

בשנת 1992 הנהיגה מפלגת העבודה, לראשונה בישראל, בחירות פנימיות בהשתתפות כל חברי המפלגה ("פריימריז"). בהתמודדות על ראשות המפלגה, שנערכה ב-19 בפברואר, התמודדו רבין, פרס, ישראל קיסר ואורה נמיר. רבין זכה במעט יותר מסף 40% מהקולות שהיה דרוש כדי להימנע מסיבוב שני, ונבחר למועמד המפלגה לראשות הממשלה. מפלגת העבודה ניסתה להצניע את משקלהּ ולהגביר את משקלו של יצחק רבין בתעמולת הבחירות, ועל כן היה הסלוגן המרכזי "ישראל מחכה לרבין", על משקל השיר "נאצר מחכה לרבין".

הסכמי אוסלו

בספטמבר 1993 נחתמו הסכמי אוסלו עם הפלסטינים‏[14]. על צעד זה, שנותר שנוי במחלוקת עד ימים אלו, זכה רבין בפרס נובל לשלום יחד עם שמעון פרס ועם יאסר ערפאת.

באוקטובר 1995 אושר בכנסת הסכם אוסלו ב'. בנאומו בכנסת הסביר רבין כי מטרת הסכמי אוסלו היא למנוע מצב של מדינה דו-לאומית, וזאת על ידי הקמת ישות עצמאית "שהיא פחות ממדינה" לצד מדינת ישראל. רבין הדגיש כי בהסכם הקבע לא תהיה חזרה לקווי 4 ביוני 1967, תישמר אחדות ירושלים, יסופחו גושי התיישבות וגבול הביטחון של ישראל יהיה בבקעת הירדן‏.

אירוע הרצח

ההסתה והאידיאולוגיה

חתימת ההסכמים עוררה פולמוס עז, שהלך והתגבר עם התמשכות התהליך המדיני ועם פיגועי הטרור שליוו אותו. נפוצו דיבורים על חוסר הלגיטימיות של הממשלה, שלוו בטענות חסרות תקדים נגד ריבונות הממשלה ונגד רבין אישית. בהפגנת הימין בכיכר ציון בירושלים, שנערכה ב-5 באוקטובר 1995, ערב אישור הסכם אוסלו ב', הציג אבישי רביב בפני מצלמת הטלוויזיה תמונת פוטומונטאז' של רבין במדי אס אס. רבין הוצג בקרב הימין כאלכוהוליסט אשר אינו ראוי לשמש בתפקידו.‏‏‏[16] היו שטענו כי סגנונו הישיר של רבין ודבריו כלפי המתנחלים באותה תקופה היו מזלזלים ונתנו להם תחושה כי הממשלה מפקירה את ביטחונם ומעדיפה לדאוג ל-"98% מאזרחי המדינה"‏[17], כפי שניסח זאת רבין. תגובתו של רבין על המחאות הסוערות – התבטאויות (שדלפו) כמו "הם לא מזיזים לי"‏[18] – לא סייעו בהרגעת הרוחות. באותה תקופה קירבה העבודה המשותפת בינו לבין שר החוץ שמעון פרס, יריבו הוותיק, קירבה שהגיעה לשיא בחיבוק ביניהם ב"עצרת השלום" ב-4 בנובמבר.

כנס השלום ואירוע הרצח.

האווירה ששררה לפני כנס השלום הייתה מתוחה ביותר.

שומריו של יצחק אמרו לו ללבוש אפוד מגן אך הוא סירב

כי הוא לא חשב ולא האמין שמישהו מעם ישראל ירצח אותו.

הרצח אירע בליל י"ב בחשוון התשנ"ו, בשעה 21:42 ‏‏[9] בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו תחת השם "כן לשלום, לא לאלימות". העצרת הסתיימה בביצוע "שיר לשלום" שבו השתתף גם רבין; הדף ובו מילות השיר, שנותר בחולצתו של רבין והוכתם בדמו, הפך מאוחר יותר לאחד מסמלי האירוע.

לדברי חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע לו בהכנות לביצוע הרצח, יגאל עמיר חשש כי השב"כ עוקב אחריו, ועל כן מידר את חגי אחיו מפרטים לגבי זמן יציאתו ודרך הגעתו למקום העצרת. יגאל עמיר מילא בעצמו את מחסנית אקדחו לסירוגין בכדור מסוג הולופוינט וכדור רגיל, מתוך חשש שרבין ילבש אפוד מגן, שאותו כדור ההולופוינט אינו חודר. בתחתית המחסנית סידר יגאל עמיר כדורים מיוחדים אותם הכין אחיו חגי, להם ייחס חגי חדירות טובה יותר. סמוך למקום העצרת ביצע יגאל עמיר תרגילים שונים על מנת לוודא כי אינו תחת מעקב.‏[10].

בעת שצעד מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, מלווה במאבטחיו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נורו לעבר רבין שלוש יריות. שתיים פגעו ברבין, שלא לבש אפוד מגן, ואחת במאבטחו יורם רובין. רבין הוחש אל מכוניתו והובל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות.

הרוצח, יגאל עמיר, סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ובעל תפיסת עולם ימנית קיצונית, נעצר מיד במקום הרצח.

יצחק רבין ז"ל - קלטת הרצח נובמבר 1995

19 שנים אחרי...

סקר שנערך בקרב בני הנוער מגלה שלא מעט צעירים שנולדו אחרי הרצח זרים למורשתו ופועלו של רה"מ שנרצח על ידי יהודי. 47% לא ידעו מה קרה בכיכר מלכי ישראל ב-4 בנובמבר, פחות מזה ידעו שהוא היה רמטכ"ל בששת הימים. והנה עוד סיבה לדאגה: 53% מהנוער מאמין שרצח פוליטי נוסף אפשרי
רבין, הנאום האחרון - שלמה גרוניך ומקהלות מורן ושבא