אייזק ניוטון

מגיש: יפרח ליאור

ביוגרפיה

אַייזְיק נְיוּטוֹן נולד בדצמבר 1642 בכפר קטן שבמחוז לִינְקוֹלַנְשׁיירְ, אַנְגְּלִיָּה. הייתה לו ילדות קשה- הוא מעולם לא הכיר את אביו, שמת חודשים ספורים לפני שנְיוּטוֹן נולד. כשהיה בן שנתיים, אימו של נְיוּטוֹן נישאה מחדש, לראש כנסייה בכפר סמוך. את רוב שנות ילדותו העביר נְיוּטוֹן בבית סבו וסבתו. למרות שמשפחתו הייתה די עשירה, הוריו לא היו אִינְטֶלִיגֶנְטִים במיוחד ולא ידעו אפילו לכתוב את שמותיהם. כשהיה בן 11, נשלח נְיוּטוֹן לראשונה לבית הספר. הוא לא היה תלמיד בולט במיוחד. מוריו טענו כי הוא עצלן ולא מקשיב בשיעורים. לאור הישגיו הדלים בלימודים החליטה אמו להוציאו מבית הספר ולהעסיקו כאחראי על נכסי המשפחה, אך נְיוּטוֹן נכשל, ואחד מדודיו החליט שכדאי לתת לו בכל זאת הזדמנות שנייה ולהחזירו לספסל הלימודים. עם חזרתו לבית הספר בגיל 18, התגורר נְיוּטוֹן בביתו של המנהל. באותם הימים, תוכנית הלימודים כללה מתמטיקה בסיסית בלבד. למזלו של נְיוּטוֹן, מנהל בית הספר ראה את הַפּוֹטֶנְצְיָאל הַגָּלוּם בו והעביר לו שיעורים פרטיים במתמטיקה, כהכנה לָאוּנִיבֶרְסִיטָה. בשנת 1661 נְיוּטוֹן התקבל ללימודי משפטים באוּנִיבֶרְסִיטָת טְרִינִיטִי שֶׁבְּקֵימְבְּרִידְג', כשהוא מבוגר מרוב התלמידים. אמו סירבה לשלם את שכר הלימוד שלו והוא נאלץ ללמוד במעמד מיוחד, שדרש ממנו לשרת את חבריו העשירים ללימודים בתמורה לתשלום שכר הלימוד.

תרומותו לפיזיקה

מחקרו הראשון כפרופסור היה בתחום הָאוֹפְּטִיקָה. עד אותה תקופה, האמינו שהצבע הַלָּבָן הוא אחד מצבעי היסוד בטבע. נְיוּטוֹן גילה שהצבע הַלָּבָן הוא למעשה שילוב של כל קשת הצבעים. בעזרת מִנְסָרָה (זכוכית מיוחדת), הצליח לְפָרֵק קֶרֶן אוֹר לצבעים שמרכיבים אותה. רעיון זה דומה לְהִוָּצְרוּת קשת בענן, כשטיפות הגשם שוברות את קרני האור. נְיוּטוֹן גם פרסם תיאוריה, על פיה האור מורכב מחלקיקים ולא מִגַּלִּים, כפי שהיה מקובל לחשוב באותה התקופה. אולם, התיאוריה זכתה לביקורות ואף הוכחה כמוטעית במאה ה-19.


בתקופת שהותו בכפר הגיע נְיוּטוֹן לאחד מגילוייו המפורסמים ביותר - חוק הַכְּבִידָה. האגדה מספרת, כי בזמן שנרדם תחת עץ, נפל על ראשו של נְיוּטוֹן תפוח. הוא תהה מדוע התפוח נופל ישר למטה, והחליט שזה משום שכדור הארץ משך אותו אליו. על סמך ההנחה הזו, פיתח נְיוּטוֹן את חוק הַכְּבִידָה ואת שלושת החוקים הַפִיסִיקָלִיִּים הקרויים על שמו. את גילוייו פרסם בשנת 1687 בספר "העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע", המהווה את הבסיס לפיסיקה הקלאסית. בספר מפורטים שלושת חוקי התנועה של נְיוּטוֹן: חוק ההתמדה, חוק התאוצה וחוק הפעולה והתגובה. מערכת החוקים של נְיוּטוֹן היוותה את הבסיס למחקריהם של פיסיקאים רבים במשך מאתיים שנה ואפילו עד היום.


ב-1693 החליט נְיוּטוֹן לעזוב את המחקר ואת האוּנִיבֶרְסִיטָה. בשנת 1696 הוא קיבל משרה ממשלתית כמנהל החברה המלכותית למטבעות בלונדון. שנותיו באוּנִיבֶרְסִיטָה והמשרות שקיבל בעקבותיהן הפכו אותו לאדם עשיר ומכובד. ב-1703 נבחר לעמוד בראש האגודה המדעית המלכותית ושנתיים מאוחר יותר זכה בכבוד הגדול מכולם, כשהפך למדען הראשון בִּבְּרִיטַנְיָה שקיבל תואר אצולה מידי המלכה. נְיוּטוֹן נפטר בשנת 1727. הוא נקבר בכנסיית וּוֹסַטְמִינַסְטֶּר בְּלוֹנְדּוֹן - בית הקברות של גדולי האומה הבריטית. האדם השתקן והצנוע מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים. כשפנה אליו אחד ממעריציו, אמר לו נְיוּטוֹן: "לא הייתה לי גאוניות מיוחדת - רק את היכולת לחשוב בסבלנות".

Big image
Big image
Big image