עבודה בגיאגורפיה - מגישה: קים גל
קרקע שאינה מתאימה לבנייה, למגורים ולחיים נוחים
קרקעות במישור החוף
המרזבה - מישור בחלקו של מישור החוף התיכון והדרומי.
הכינוי "מרזבה" בא מן המילה "מרזב" (צינור לאיסוף וסילוק של מים).
באזור זה נמצא "קרקע סחף" אשר מגיעה מן ההרים, וקשה לבנות על קרקע זו.
שטחי החולות - החולות משתרעים לאורך החוף ומופיעים בנוף בצורת רכסי גבהות הנקראים "חוליות" (בלועזית "דיונות").
החוליות מגיעות ממצרים, כלומר דרום-מערב.
גבהות הכורכר - הן רצועה של גבעות בודדות או רכסי גבהות הבנויות מסלע כורכר.
הכורכר הוא סוג של סלע, המורכב מגרגירי חול ומשברי צדפים המלוכדים על ידי תמיסות של גיר שהתקשה.
החמרה - הן גבהות נמוכות שמדרונותיהן מתונים מאוד.
בין הגבעות יש שטחים מישוריים נמוכים, המכוסים בקרקע סחף, אשר היו מכוסים בעבר בביצות.
קשיי התתיישבות
• בעבר השתרעו בחלקים מהאזור ביצות רחבות ידיים שכיסו שטחי קרקע גדולים ופוריים ולכן לא היה אפשר לנצל אותם ולעבד אותם.
• קרקע החול האדום נחשבת לחסרת ערך בחקלאות, מפני שהמים חלחלו בה במהירות לפני שהספיקו הצמחים לקבל את המים ולא היה בקרקע את החומרים החשובים להתפתחותם של צמחים ולפיכך היו גבהות החול חשופות במשך שנים.
• שטחים רבים במישור החוף היו מכוסים בחולות נודדים, והם הגבילן את ההתיישבות. גם בתקופות שיא בהתיישבות מרבית אזורי החולות הנודדים היו ריקים ושוממים.
(על קרקעות אלה לא יכלו לבנות וכתוצאה מכך לא יכלו לגור שם ולחיות שם חיים נוחים)
הפתרון:
העולים החלו לרכוש שטחי אדמה מן האוכלוסייה המקומית - שטחי החולות הנודדים, רכסי הכורכר ושטחי הביצות.
כאשר היו שטחי הקרקע ברשותם ניגשו המתיישבים הראשונים להכשרת השטח.